שני מעמדים מבוימים – ושני מבני יציר-אדם בהנחיית-אל

שני מעמדים מבוימים – ושני מבני יציר-אדם בהנחיית-אל – הראשון פותח והשני סוגר – יוצרים מעגל חינוכי שלם, בהציגם ובבססם מציאות אלוהית-אנושית אחת.מאמר חדש
50. שני מעמדים מבוימים – ושני מבני יציר-אדם בהנחיית-אל – הראשון פותח והשני סוגר – יוצרים מעגל חינוכי שלם, בהציגם ובבססם מציאות אלוהית-אנושית אחת.
רצף א' מציג מעמד-פתיח (בימי-קדם) ו רצף ב' מציג מעמד-סיום (במועד קרוב) של מערכת פולחן/ידע אחת – של הבורא האחד והיחיד – מערכת שפוצלה במכוון, תוך צמיחה כאילן – לדתות ואמונות שונות ומתאחדת במעמד ב'.
שני המעמדים מציגים פרי יצירה משולבת של אל ואדם, שניהם מבססים – כל אחד במועדו ובאופן פרוגרסיבי- מציאות אלוהית- יקומית אחת.

 

מעמד א' – חנוכת אוהל מועד / המשכן לרגלי הר סיני – הוא אירוע מבוים 'מכונן' שנועד להנציח את נוכחות האל-האחד ולקדם את בריתו עם אברהם, יצחק ויעקב, דרך קבלת העם תורה ומצוות פולחן / בנייה ומלאכה מבורא-כל – באמצעות שליח נבחר (כאן זהו משה) ועם נבחר (תמיד אותו עם…).

מעמד ב' כמוצג ממול – הגעה משמיים של 'היכל-כל-אדם-ואל' לירושלים – היכל יציר שליח נבחר ועם נבחר – מבסס: א. כי האדם הבין ויישם את תבנית ותכנית תורת משה ותבנית דרך-ארץ – שיטת המרכבה ומבנה הבריאה והיקום ו ב. כי האדם מוכן לאיחוד בין גזעים, עמים ופרטים ולאיחודו כאחד עם בוראו, דהיינו מוכן לבגרות אלוהית ולפעול / לנהוג כבורא – כבוראו.

 

 

המעמד המסכם נועד להגשים את תכלית תורת ישראל ואת ייעוד העם העברי בהעברת סוד ידע-האל – סוד המעבר מברוא לבורא – לכלל- באמצעות אירוע מפתח במחזה כללי, שבו תפקיד העם נכתב ובוצע (ממתן תורה ואילך) בשלבים ופרקים – כך:

א. תחילה קידש והנציח את יסודות הברית בין הבורא לבינו באמצעות משכן אהל מועד ואביזריו, באמצעות התורה ומצוותיה.
ב. בהמשך זכה בארץ מובטחת, בשני מבני-מקדש מפוארים ומהוללים, זכה (בשיעור שתכנו) גם להיכשל לחטוא (בכלל וגם ביחס לשליח ראשון, בן-יוסף) ו'זכה' לגלות מארצו, לייצר מערכת מורשת-פולחן חליפית למקור, לפתח רשת תרבות, מסחר, שגשוג, להצמיח גאונים, גם בנקאים, לפרוש רשת-כלל-עולמית, לחוות רדיפות והשמד, לתעד את סיפור הכחדתו (בשואה) וללמד – את עצמו ואת העולם – שיעור שלא יישכח.

ג. לאחר השמד רב-היקף זכה להתקבץ ולהיגאל בשיבה לציון ארצו המובטחת, זכה להקים צבא לוחמים וטייסים מפואר, כשיר להגן על ארצו מצרים, לייצר תרבות חדשה, ובאירוע בן ששה-ימים ל'שחרר' את שרידי מקדשו החרב ואז להפוך לכובש ומנצל-מדכא, לחוות ולהתנסות במכלול מצבים ולבטים, לפתח מערכת מדע טכנולוגיה ולשמר מורשת, לצפות בשחיתות הון-שלטון ולמאוס במנהיגיו, כך גם לשמר ולפתח מערך חזון וציפיה / כמיהה לעתיד נשגב ונסתר עדיין.

ד. כיום, בהגעת ידע חדש ומאחד – המרכבה, סוד ההיכל – העם שקיבל מהאל שם – 'עברי' – זכאי (וחייב!) לבצע כחלוץ לעמים את המעבר למענו נוצר: לבצע את הגאולה (או להשתהות בביצועה ולשאת בתוצאות!). תפקידו / ייעודו לפתור את עצמו ואת כל אחיו בני האדם – בני האל האחד – מכל מחסור ומגבלת חומר ואנרגיה, מבערות, מרעב וניצול, אי-צדק. תפקידו / ייעודו לשדרג את ארצו ככתר לעולם שלם ומאוחד ואת עצמו כמורה דרך נאמן לכלל – בתורה האחת השלמה והמאחדת – מעשה המרכבה – מעשה האל.

ה. כפתיח לגאולה והצהרה בדבר נכונות לביצועה, העם אמור לבנות את 'היכל סוף הימים וסוף הפולחן' בים סוף – עם המבשר, חושף ידע (וסוד) המרכבה וההיכל, ויחד עמו להביא את ההיכל במעוף, לציון ירושלים.

המבצע והמעמד נדרשים למען יראו הכלל, בציון ובעולם, סיפור / מצב שלם אחד, תשובה חובקת עבר ועתיד, מציאות שלימה, מוסברת וברורה.