פסק דין שופט/י ציון בעתירת בג"ץ 1501-08- מה יש ומה אין בו.
פסק דין שופט/י ציון בעתירת בג"ץ 1501-08- מה יש ומה אין בו.
הנימוק לדחיית העתירה על הסף מופרך מעיקרו וניצב בסתירה לחוק. בוצע משפט שקר מובהק: בג"ץ נדרש – ומחובתו כך – להתערב במחלוקת בין אדם למוסדות השלטון והמדינה, בפרט כאשר נטען ומוצג בפניו מחדל הפוגע במדינה, בכלל ובזכויות יסוד של הכלל ושל העותר יחד.
בפועל, שופט(ת) עליון בציון פטר(ה) את המשיבים מתגובה לעובדות ולטענות העתירה, בידיעה כי אין בידם כל תגובה הפוטרת אותם מאחריות. המשמעות: משפט שקר. חיפוי מכוון.
אין אזכור לטענת העתירה כי יישום תגלית המרכבה הוא תכלית וגולת הכותרת במורשת ישראל והסיבה הנסתרת עד כה – והיחידה – לקיום עם ישראל ולייסוד מדינת ישראל.
אין אזכור / התייחסות לראיות שצורפו – מדעיות/הנדסיות, לשוניות, מורשתיות, משפטיות ופליליות – המבססות את העתירה, עילותיה וסעדיה, ללא יוצא מן הכלל.
אין אזכור / התייחסות לבקשות המקדמיות ולטענת 'נסיבות מיוחדות'.
אין הכרעה בטענת ניגוד העניינים / הפגם בכשירות שופטי בית המשפט העליון לדון בעתירה בנסיבות מיוחדות אלו ובטענת קיום צורך אובייקטיבי בפורום רחב יותר משופטי העליון, הכולל מומחים ברי סמכא. (למעשה ובפועל, פסק הדין שניתן מבסס טענת אי-כשירות השופטים, בלא שקיבל אותה במפורש.)
אין הכרעה בעילות העתירה שפירטו – וביססו – מחדל מצד המשיבים בהפרת חובה / שבועה כלפי הציבור והמדינה, פעולותיהם בניגוד לטובת העם כישות לאומית ופגיעתם במדינה ובזכויות אזרחיה, שולחיהם.
מחדלי המשיבים (ושופטי העליון) בניהול מתקפת שוד רכוש, קשר לשיבוש הליכים, גזל זכויות יסוד שלי, העותר, ופגיעה בילדי ומשפחתי, לא קיבלו כל התייחסות ונותרו בעינם.
ובתמצית: אין ולא היה כאן משפט. אפס. לא משפט עפ"י חוק, לא משפט 'עברי' ובוודאי לא משפט צדק.
עובדת היעדר חתימת שופט על 'פסק-הדין' אינה תמוהה או חריגה בפסקי דין של בתי המשפט בציון, ככלל. הסיבה לכך פשוטה: סרבנות פנימית מצד כל עבריין / פושע / נוכל / אפילו שופט, המנעות טבעית מצד כל אדם, לחתום על מסמכים מפלילים / מבישים.
פסק הדין שניתן אינו 'חותם' דבר אלא מציג תגובת-השהייה, מהלך-סרק.
פסק הדין שניתן לא יעמוד נוכח דרישת הכלל – העם – למשפט צדק ודיון פומבי ופתוח.
בתכנית הבורא, הפתח לגאולה – משפט בירור האמת – מופקד בידי הכלל – ובידי המשכילים.