סמלי ומושגי-מפתח בנצרות, באסלאם, משלימים את קוד- סוד המרכבה

שלד מרכבה בנוי משנים-עשר אגדי צינורות גמישים וחלולים (מכאן כפל משמעות בעברית ל'שבטים'). לפני חיבורם למסגרת קובייה / ספירה / כדור / אליפסה – מייצרים אגדי שבע קנים/ צינורות טלסקופיים ופורשים אותם בחלל במבנה רשת צלב – כשש פיאות קובייה פרושות כצלב. לאחר קיפול וקשירה כקוביה, שינוי מדורג ומבוקר מקובייה למסגרות כדור, אליפסה או כל כלי-קיבול פרבולי (גביע), יבוצע באמצעות הזרמת לחץ אויר, מים, קיטור ו/או זרם חשמל לסלילים בצינורות הטלסקופים הגמישים – לצורך פרישה, הארכה או קיצור, לייצור תנועה גלית במעטפת בכל כיוון ואפיון, ולצורך קימור או קיעור כל פיאה / צלב לצורת כיפה (או קערה). כאשר אחת משש פיאות כיפות ספירה (מעטפת כדורית) מקבלת "פקודה" להפוך מ'כיפה' ל'קערה' נוצר מבנה שצורתו גביע (ראה דגמים 40, 43 ו 46). "סוד הגביע הקדוש" אינו אלא כינוי נוסף לסוד-ידע המרכבה.

45. סמל הנצרות – צלב – מתאר שנים עשר איברים פרושים בחלל, לפני קיפולם לקובייה וספירה

 

צורת חתך הרוחב של כל איבר ואיבר במערכת זו – המסוגלת ללכד, למקד ולסחרר אור וכל חומר, בכל עצמה וכמות – ושל המערכת השלמה במצב אחד אפשרי – שתי קשתות היוצרות "חלק סהר" – להלן הסמל האסלאמי.

46. סמל האיסלאם – קשת סהר – מציג את יסודות ועקרונות המרכבה
הוספת כוכב/ים פנימי/ים במרכז אינה רק סמלית, אלא משקפת מצג אמת, כישורים אמיתיים:

כך נראה מבנה מרכבה כדורי בחלל כשצדו האחורי פונה לשמש (או לכוכב סמוך) וצדו הקדמי מעוצב במצב קעור במקום קמור והוא אפל, כללית – כשיר כטלסקופ ואפשרי שיכיל כוכב/ים בוהק/ים וגדול/ים יחסית, דמותו/ם מועצמת במראה קעורה אדירת-שטח. (ראה 40)

ב. כך (כקשת סהר בלבן) נראה חתך אמצע במערכת מרכבה רבת איברים – כמשטח אור תחום בשתי קשתות, הפנימית מציגה פני איבר או פני המרכבה הכללית הפנימיים ככשירים לריכוז וניתוב קרינה 'והכוכב/ים' באמצע את נקודת מוקד הקרינה / המראה, נקודה בה ניתן לרכז אור כוכב סמוך ולקבל ריכוז אנרגיה מירבי 'כוכב בזעיר אנפין, כשיר להפצת קרינה, אך גם כוכב אמיתי.'
אצרף כאן ציטוט (ערוך על ידי, א.ב.י) מאתר האינטרנט
הכולל עובדות מוכרות לכלל, המבססות מסקנה זו ללא עוררין:
"הקוראן מספר על שורת התגלויות אלוהיות בפני הנביא מוחמד, בהן נמסרו לבני האדם עקרונות בסיסיים (מוסריים וסדרי עולם, אדם ואל) ונקבעו כללי פולחן שבבסיסם חמש תפילות ביום לאחר טהרה ברחצה. הקוראן מספר שהמלאך גבריאל עצמו הדגים בפני מוחמד את הצדדים המעשיים של הפולחן שאותו העביר לבני האדם.

פרק 17 בקוראן מספר על ה"איסרא" – מסע לילי קסום שערך ממקום קדוש אחד (מכה) למקום קדוש אחר (הכוונה לירושלים, אך שמה לא נזכר במפורש) רכוב על גבו של יצור מעופף. במסורת המוסלמית מכונה יצור זה בשם אל בוראק והוא חיה לבנה, חציה חמור וחציה פרד עם כנפיים לצדי הגוף. יש גם מסורות שמתארות יצור מעופף עם גוף של סוס, ראש של אישה וזנב של טווס. מוחמד הגיע לירושלים ושם, לאחר שעבר טיהור גופני ונפשי, פגש שוב במלאך גבריאל ועלה השמימה במה שמכונה המיראז'.

מוחמד עלה לרקיע השביעי אל כס מלכותו של האלוהים. בדרכו פגש נביאים מהדת היהודית ומהנוצרית: את ישו, יוחנן, אברהם, יוסף, אהרון ומשה. מכל הנביאים, משה הוא היחיד אשר מדבר אליו באריכות, ומצהיר כי מוחמד עולה בחשיבותו על כל הנביאים האחרים והוא זה אשר יכניס מספר רב יותר של מאמינים לגן העדן, יותר מכל הנביאים האחרים גם יחד.

עלייתו של מוחמד השמימה שימשה ועדיין משמשת מושא לספקולציות רבות בקרב מאמינים מוסלמים. יש מאמינים כי המסע השמימי היה חלום בלבד, אחרים מעלים את ההשערה כי נשמתו של הנביא עלתה השמימה ואילו גופו נשאר על פני האדמה. יש המוצאים הקבלה בין שלבי עלייתו של מוחמד לשמים לבין התקדמות הנשמה לאחר המוות, אל עבר כס מלכותו של אלוהים, למשפט על מעשיו של האדם בחייו. המיסטיקנים המוסלמים רואים בעלייתו של מוחמד לשמים אלגוריה להתקדמות הנפש אל עבר הידע המוחלט. עלייתו של מוחמד לשמים נחגגת בקריאת הסיפור ביום 27 לראג'ב (החודש השביעי בלוח השנה המוסלמי) ונקראת ליילאת אל מיראז' – ליל העלייה לשמים."

תגלית המרכבה מבססת כי מוחמד אכן היה נביא-אמת, שליח-מבשר להרחבת מעגל הידע והקשר בין אדם לבורא, קשר שהחל בבריאה ובתנ"ך: בחוותו מפגשים-יזומים ובלמדו את מאמיניו כיצד נפגש עם המלאך גבריאל וכיצד עף לרקיע שביעי – ופגש בנביאים שקדמו לו וכיוב' – הנביא נבחר ופעל כשליח במבצע אלוהי-חינוכי הנמשך מהבריאה ועד גאולת האדם.

בדומה ובהמשך למשה וישו, מוחמד איחד במערכת אחת, סביב 'אל אחד ויחיד', חברים שמניינם כיום רב מהיהודים והנוצרים והיהודים יחד. תפקידו באילן חינוך האנוש: מייסד ספירה חיצונית (אסלאם) שנבנתה סביב/לצד/דרך ספירה (נצרות), שהיא עצמה בנויה סביב ליבת-ספירה (יהדות), שהיא עצמה מורכבת משנים עשר שבטים שניבנו מאב אחד – כלי-קיבול אנושי אחד – אברהם. אברהם הנבחר (נצר לנוח – אבי כל אדם) הוא גם אבי בנאי הספירות החיצוניות ליהדות – בהיותו אבי ישוע הנוצרי, ודורות בהמשך אבי מוחמד, שהיה נצר ישמעאל – בנו בכורו.
לפנינו אילן ידע אחד – מזרע לשרש אחד שפוצל בכוונה לענפים ולעלים נפרדים לכאורה – כאשר אלו אמורים להתחבר ולהתאחד באופן הנכון והמושלם – הכדורי / ספירי – העגול, השלם.

לפנינו תבנית אחידה ומבויימת: עיצוב ידע ותובנות האדם בוצע ע"י הבורא באותה שיטה – המרכבה – המשמשת להעברת מידע / חומר בין גרעין-תא-חי לתכנו ולקליפתו ובין תא לתא שכן, לתאים-בנים, ולאיברים סמוכים או רחוקים באילן, כביצור חי אחד, בכל כלי קיבול ברוא.