מקור כל הדתות – אחד: מחזה חינוכי מבויים שפוצל בכוונה לצורך איחוד בסופו אבותינו ("אדוני צבאות", "הבורא") בראו / שבטו אותנו, צאצאים – בני אנוש – במערכת האם, סביר כי באגף מרכבה המתואר בכתובים כ"גן עדן", בהעניקם לנו קוד dna גנטי דומה או זהה לשלהם ("נעשה לנו אדם בדמותנו ובצלמנו", בראשית). בהמשך הושמנו על פלנטה שנבראה עבורנו. סביר ואפשרי כי עיצובנו הגנטי – שיבוט / הנדסה – כלל התאמות מיוחדות וזמניות לצרכי שלב ה"רחם" הארצי, כתוחלת חיים קצרה ומוגבלת. ייתכן אף מצב / מבצע אפשרי שכוון – ומכוון – לשדרוג תרבות האב.
בהמשך ל'מבצע' בריאת פלנטת-ארץ, החי ובני אנוש ברואים, נציגי תרבות הבורא, משוחררים ממגבלות זמן-ארצי (במימד-על המאפשר מסע במהירויות גבוהות ממהירות האור – ובזמן), ביקרו בפלנטה ויצרו קשר – ויחסים נפרדים – עם קהילות הצאצאים הנפרדות שיצרו ופיזרו. כך, באמצעות הופעות ומצגות שחקני "אלוהים" ו"מלאכים" (רבים) והתערבות מופגנת, עקבית בחיי שבטי / עמי אנוש, תוך ביצוע והצגת ניסים ומופעים, נוצרו בפלנטה דתות, מיתוסים, פולחנים, תפיסות ואמונות שונות במקצת אך בעיקרון – דומות. יכולות פיזיקאליות "אלוהיות", ידע וסמלים עברו, תועדו, נחרתו. מבני פירמידה נצפו מרחפים ונוחתים במצרים ובאמריקה ובהמשך למפגשים / תצפיות אנוש / הנחיות אלוהיות, צורתם הונצחה ע"י עמי-אנוש.
בתחילת המסע, במועד מתוכנן, לפי תסריט מוכר ומתועד במציאות עולמנו יותר מכל סיפור, נוצר קשר בין הבורא (מגולם ע"י נציג – "יהווה") לאדם נבחר אחד – תחילה היה זה נח ובהמשך אברהם – ונזרע זרע הידע האחד והברית. הנבחר הראשון קיבל שיעור בבניית תיבה – כלי-קיבול נייד גואל אנושות. אברם, הנבחר השני, צאצאם של נח ושם, קיבל מהבורא ה' בשמו, ברית ארץ מובטחת ומצוות-ברית מילה (מתיחת עור איבר/כלי-קיבול כשיר לשינוי מידה/קשיות ולבריאה). ממנו, מהאחד הנבחר השני, יצא זרע, משפחה, יווצרו שנים עשר שבטים, בהמשך יווצר – בגלות מצרים – עם. העם העברי ייגאל מעבדות לחירות ב"קריעת ים-סוף" (מבצע/מופע הנדסי-טכנולוגי), יקבל (שוב באמצעות אחד נבחר) תורה ותבנית סמלית-חלקית לכלי-קיבול ל'משכן' האל ולפולחן, יחליף דור, יזכה ל"ארץ המובטחת" ולהגנת-חסות אלוהיו "האחד והיחיד" בהתכתשויות מונחות מול עמים ואליליהם השונים והרבים. מלכו השני הנבחר/נמשח וגיבור התהילה – דוד – (בכוונה נצר גיורת, ושמו דוד כלי-קיבול!) ימגר ענק משוריין באמצעות משיחה, אומץ וכשר, לא יזכה לבנות מקדש בשל ידיים מגואלות בדם, אך יקבל ייעוד מורשתי – יתעד ויהלל את חיבורו לאל, יבנה את ירושלים, יעמיד נצר ראשון שיסלול דרך ונצר נוסף שבעתיד יביא גאולה: בנו שלמה (החכם באדם) יבנה היכל בירושלים, ספינות בעציון-גבר וישאל את משלי-חידות היסוד (בפרט העוסקים בשבע). גם שלמה "חטא" ונעלם מהבמה והעם "איבד" קשר לבורא, איבד ארץ, עיר והיכל (בשני מחזורים!) כי "חטא". בגלות ראשונה נשאר עם תורה ונבואה ונגאל, בגלות שנייה וארוכה יותר פיתח מורשת, מערכת פולחן חליפית למקורית (בתי כנסת ומדרש), רשת כלל-עולמית, קומם עליו את הגויים, התבולל בהם, פוזר, הצמיח גאונים, נשרף בכבשנים, כמעט לאחר אלפיים שנות גלות קיבל/הקים ארץ חדשה על חורבות הישנה וכו'.
באמצעות סיפור "העם הנבחר, ייעודו ויחסיו עם אלוהיו וארצו" – ועם אחיו בני דתות-תרבויות-ענף המשכיות – הנצרות, האסלאם, מין האדם כולו קיבל ידע היסטורי-תובני לגבי מקור הכל, דהיינו מקורנו וייעודנו – התנ"ך, הסאגה היהודית והאנושית, חוסר התוחלת במלחמה ובהרס, חשיבות ירושלים לגאולה ועיקרון / סוד האחד והאיחוד. בסיפור התנ"ך ובמורשת היהודית נשתלו מערכת התנהגותית / מוסרית / רוחנית / תובנתית (הוראות חיים ושימוש בבריאה ובברית התורה שקיבלנו) ומידע לגבי כישורים – בריאת העולם, החיים והאדם ו"אותות ומופתים" – של "אבינו בשמיים".
כנדבך עיקרי ומסכם נמסר לנו קיומו בתכנית הבריאה של שלב גאולה, המזמן תשובה אחת לשאלות ולמצוקות האנוש בחיי ארץ – ורמזים אין ספור לידע הטכנולוגי שחשפתי – ידע הבריאה והגאולה.
מסירת ידע המרכבה בוצעה באמצעות מערכת קוד שנשתלה בסיפור, בשפה ובכל אביזרי המסורת והפולחן – למעשה בכל הדתות גם יחד – וזו כוללת יסודות הנדסיים וטכנולוגיים ברורים – ומנגנון השהייה.