שני הכינויים מתארים אדם אחד נושא ידע אלוהי וייעוד נשגב, אך בשלב שונה של מהלך הופעתו בציבור ופועלו.
זו הסיבה העיקרית בגינה איני מציג את עצמי כ"משיח":
ראשית, המושג – כתואר – כה כבד וטעון (ומשומש ונדרש ומיוחל ו'ניטען-לשווא'). ככזה הוא עשוי להסיח דעת מדיון ענייני בנושא שעיקרו (וראשיתו) תגלית מדעית ובשורת חידוש ועילוי מדעי-כישורי-תובני ולכן גם רוחני.
שנית, איני 'משיח' היות ומשיח הוא זה הנגלה לכלל כבר-משיחה – כזה שנבחר / נוצר ע"י הבורא כמשיח. לכן, טרם בדיקת הידע שאני מציגו כמעשה המרכבה וביסוסו כשריר, טרם יישום הידע שחשפתי ופרשתי, איני 'משיח'. בהציגי ידע אשר מעביר את האדם הברוא לגאולה – ובריאה, אני "מבשר הגאולה" – אדם אשר מעיר, מציג ידע מבוסס בראיות הראוי לבחינה מיידית וליישום, אדם ראוי לכל סיוע.
התנ"ך מציג הנחיות ורמזים, גם תיאורים מפורשים (מעטים) לגבי שמו, פועליו, חכמתו, רקע חייו ואתרי פעילות מבשר הגאולה, המכונה גם 'משיחי' (מפי האל והנביא). בסיפור העברי נשתלו כמה משיחים-מלכים – שאול, דוד ושלמה – האחרון והעתידי הוא בלבד מבשר הגאולה, שליח המדווח להופיע כאלמוני, ללא תואר, מעוצר ומשפט ידוע חולי ומכאוב, ולחתום – בידע שמביא – את פרק חיי-ארץ. כינוי נוסף בפי האל – השמור לו ולו בלבד – הוא 'עבדי'. מבשר הגאולה פורש – בנוסף לידע המרכבה ופירוש משלים לתנ"ך – 'רקע אישי כתוב בתנ"ך ומעבר שלו עצמו למצב עבד אלוהים' – אדם שקיבל משימה משעבדת-כובלת ממנה לא ניתן להשתחרר, אלא על ידי ביצוע.
בתכנית הבריאה בוא הגאולה "תוסרט" כך בתמצית: בקרשנדו (שיא) לסאגה ארצית, שזורה בייסורים, שיעורים, מערבולות ובדורות של מאמינים או כופרים, ושל חוקרי-אמת המייחלים לתשובה – עברי אלמוני (חוקר אמת וצלוב) מגלה, בגלות, ידע פותר-כל, מאפשר-כל, ידע מבסס מציאות ברואה ומאחד כל אדם עם בוראו. בהבינו את תגליתו ואת תפקידו ותפקיד עמו – המיועד מתייצב בציון בפני הכלל. הידע שיציג לכלל הוא עיקר העיקרים – 'הסחורה' מבשרת הגאולה. המבשר מציג עצמו כצינור וכמדריך-מצביא למבצע חסר תקדים שהכלל – העם, העולם – שותף עיקרי בו.
תמצית עדות המבשר בפני הכלל:
א. ידע מעשה המרכבה כמוצג על ידו אינו ניתן לסתירה (המבשר מזמין כל אדם לסתור ולנמק).
ב. במועד יציאתו לכלל, ידע הגאולה – תגלית המרכבה – כבר נבחן וידוע כנכון בחוגי שלטון-הון-דת בעולם, שהסתירו מהכלל את הידע ואת המבשר.
ג. הוא עצמו, ככל הנראה הבנאי המיועד של "ההיכל האחרון", נתון בשבי ומצור, כאשר רק הכלל יכול לחלצו (ובקלות).
ד. המציאות שאנו חווים היא מחזה מבויים בידי הבורא. כראייה לכך המבשר מציג כיצד שמו, ייעודו, שמות הוריו, אחיו, עיסוקיו לפני התגלית – והתגלית עצמה – כתובים בספר הספרים בפרקים ובהקשרים התואמים.
ה. המציאות מציגה ומבטיחה לאדם גאולה, עילוי – אך דורשת מהכלל בדיקה, פעולה ואיחוד – במשפט וביצירה.
בפרסום עדותו כמבשר גאולה – ובנהלו משפט גאולה בירושלים – כדור המרכבה נמסר מידי המבשר אל העם – הכלל. כפי שמתבקש בפועל – והנביא דניאל ניבא כך בדיוק! – המשכילים הם אלו שיבחנו את הידע שנפרש ע"י המבשר, יאשרוהו ויאמצוהו כיעד יצירה ואיחוד ו'יכדררו קדימה', כלומר יפעלו – ולכן יוויחו מכל כיוון:
א. קיום של מצוות-המצוות בתורה,
ב. עילוי ברוח ובאור, עילוי בתובנה,
ג. הנאת (והנעת) יצירה,
ד. שם טוב, חברי-אמת – ו
ה. גם הון-רב… (רשימה חלקית, הסדר ניתן לשינוי).
המבשר והמשכילים יניעו את מבצע מרכבת-הגאולה, יחד יבנו היכל בשורה ראשון בים סוף ויביאוהו במעוף לירושלים, יחד יבצעו את מפגן התכלית המסכם לחיי-ארץ. תוך כדי כך יצרפו אליהם את העם – ובהמשך את העולם. לכן נכתב בנבואה כי בבוא גאולה "והמשכילים יזהרו כזוהר הרקיע"(דניאל).
בהגעת היכל בשורה במעוף לירושלים – וביישום דעת אחת של בריאה בעולם – רק אז יבוא 'משיח' – אדם ומצב.