תקציר בשבעה עמודים (3237 מילים).משפט הגאולה בציון (צפוי בעתיד קרוב. אם לא יבוצע – יבוים). גבעת בית המשפט העליון (או בנייני האומה בירושלים). עם-רב, משאיות וצוותי תקשורת, צבא, משטרה ואבטחה. באולם יושבים כבר הנשיא, המנהיג הנבחר וחברי ממשלתו נבחריכם, סוללת פרקליטי צמרת, קהל רב מהכיל, צוותי טלוויזיה ועיתונאים מכל העולם. משפט ללא תקדים. צוות השופטים נכנס, יושב, דרוך.
אב בית הדין מכה בפטיש, ממתין לשקט ופותח: "ובכן, לאחר תלאות ומחאות ותהפוכות, ניתן לומר ש… מר בן יקיר, התרצה לסכם או להוסיף דבר טרם שנשמע את המשיבים?"
אני קם: " עיקרי העובדות והנסיבות הוצגו לבית המשפט ולמשיבים בתצהיר מבשר גאולה. לאחר מחאות ותהפוכות, כדברי בית המשפט, הושגה תובנה, הסכמה, כי הצגת הסרט טרם הדיון חיונית ונדרשת. היה ובתום הסרט משיב באולם ירצה להציג התנגדות או סתירה לתוכנו, למהות התגלית ומשמעותה, למסקנות הביצועיות ולהשיג על העתירה וסעדיה, אשמח להתייחס".
האור מעומעם. השופטים, הקהל ואתם צופים בסרט גילוי המרכבה, סרט תולדות מין האדם וסרט חיי. דמיון או מציאות ?
1973. קצין צעיר בשדות קרב שבוימו מרחוק, אני חוצה תעלה מלאכותית בין יבשות, עמים ודגלים, על גבי גשר דוברות. שרדתי ומיד יצאתי לעולם.
ב 1974 נוחת במפרץ סן פרנסיסקו ולומד (גם) קולנוע. שב לציון ב 1976 – לא ברור מדוע בדיוק.
1978. עובר לעציון-גבר, אילת, מתחבר לסיני, למדבר ולים, למפרש, לרוח ולתנועה במרחב.
1983. נערך לבימוי סרט ראשון – "חוף אמריקאי" – המבשר ומתאר הגעת עידן שלום לאזור ים-סוף ולמזרח התיכון. החזון – בסרט כבחיים – מתנפץ על סלעי תככים, כסף ומלחמה חדשה. ובמציאות – הבורסה בישראל קורסת, ההפקה קופאת. אני שב לעציון גבר, מגלה דברה, רוכש ובונה אותה מחדש – כתיבה, היכל, הופך ליזם ומארח משגשג, לומד לטוס, להפליג ולנווט בים ובאוויר, מקים משפחה ונהיה אב. שוב מתכונן להסריט.
אך ב 1993 כבר ברור כי התכנית שובשה: התיבה שהסבתי להיכל מסעדה ומועדון תלת-מפלסי נשדדת ע"י יהודים שסימנוני כ'גורם חתרן'. חבורת שופטים ומשפטנים משחקת ב'דברה מגוייסת' ומעבירה – במרמה – את רווחי ל'נאמן' ולאחי הצעיר. צלוב ונשדד ע"י שני אחי, הורי וכל שופט, מנהיג, כהן וצדוק מבני עמי, אני לוחם לצדק, חוק, לאור ושקיפות. כדוד מול גלית יוצא חוצץ מול נשיאי יהודים ואמריקאים שליחי חסות ושחיתות, קיטוב, טירור וספין, שצרים עלי, על כל ישראל, גם על הפלסטינאים. לבד במאבק שכולם רואים בו "אבוד", עצור ונאשם שווא, תלוש ממשפחה, רכוש ומעמד, אני מתמחה בחוק ומשפט, מבלה עם ילדי ויוצר. צליבתי מוסתרת מהציבור בקפדנות ע"י ממסד משועבד ומאורגן. הערפדים מפעילים חברת בועה "פאגו פאגו בע"מ" ואני, חמוש באיפוק, בהורות-מאושרת ובתובנות רוח – אווירודינמיקה, משקיע ביצירה ובתיעוד.
מול זמן שנגזר בחללי אי-צדק וכלא בציון, ייצרנו-קיבלנו זמן-איכות בסיני.
1996 יוצר מפרשית חדשנית – מכשיר כשיר לגלישה ברוח, מפרשיו כשירים לייצור כח עילוי.
ינואר 1999 משרד התחבורה בחיפה יוצר רישום בעלות בדברה שלי לאחי, ללא סמכות ובמרמה, בהוראה מירושלים. ביולי אני נעצר-נכלא לעשרים יום, בחשד מופרך, יזום מירושלים – כי בחקירתי במשטרה איימתי במתן סטירה פומבית-הפגנתית לבכיר-שודדי , נשיא שופטי-ציון – כדי לשפוך אור על מעורבותו בשוד רכושי וזכויות היסוד שלי, שלנו ובשיבוש חקירה ומשפט.
בפתח 2000 העולם חוגג בזיקוקים, אני עציר משוחרר במעקב ופיקוח, משפץ ספינה עתיקה, הפיראט, ומכינה כספינת ניסוי וסדנא למפרשיות שאני יוצר ואולי, בהמשך, להפלגה לאוסטרליה. הילדים משחקים ברקע.
בפברואר הפיראט עולה באש אך ניצלת. באביב ביתנו השכור עולה באש יחד עם מסמכי. קירותינו מכוסים פיח. בקיץ הפיראט עולה באש שוב, הפעם לתמיד. שלש דליקות וברצף, לראשונה בחיי. מקרה? אין מצב. ספינה עיקרית שדודה והשנייה שרופה-טבועה. מה הלאה? המערכת טוחנת אותי מכל כיוון. כיצד אאכיל ואקיים את ילדי? אשלים מפרשית – וסרט.
במרץ 2002 ובתם שנות צליבה, עצר ומשפטי-כזב, שזורות במחקר, יצירה ותיעוד, גם בריקוד, מסעות בסיני, הורות מאושרת ואהבה, אני יוצא/נמלט עם הילדים לניו-יורק. לורי כבר שם, שלושה חדשים קודם נמלטה ממצור וצו-עיכוב, מצאה בית בראי, עיר נישואינו, וג'וב במנהטן. שלושה חדשים עם יקירי ואני טס מערבה למצוא לסרט שלי – מפיק או מפיץ ולפגוש יצרני מפרשיות. המסע אינו מניב תוצר. יהודי הולווד נרתעים. הסיפור והסרט שלי אינם מותירים מקום לספק – סיפור אמיתי, עימות אמיתי. הכסף אוזל, אני מגבש תבנית סופית למפרשית הבאה – "הפירמידה המעופפת" – המהירה בעולם והמצויידת, כמובן וכנדרש, במפרש המייצר כוח עילוי.
בספטמבר 2002 אני בטיסה מזרחה, עוצר בראי, מחבק את ילדי ולאחר יומיים שב לציון – להישרדות ויצירה. מודל מפרשית הפירמידה הגלמי, ארבעה אברים-חיצוניים צמודים לקדקדיו נעים בחלל בתיאום. למצגת המחשב 'חודר' פס-קול שאינו שייך – הרצאה על הגולם מפראג, כמושג. מה קורה? סרגי, המעצב שהכין עמי את המודל, שכח את ערוץ הקול מחובר לטלוויזיה וכך זלג פנימה. ציינתי צירוף מחוייך ושכחתי. צילמתי עוד קטע בסרט. טרם ברור לי שמערבולות חיי – כחייכם הצופים – נכתבו מראש, לפני הבריאה, ששאלת קיומה לא העסיקתני במיוחד.
בדצמבר 2002 נוחת שוב בניו-יורק, פליט חסר כל בגלות, חובק את ילדי ומתמסר לכתיבה ולאהובי. חנוכה וחג-מולד נמהלים בחודש של נעם, שיר וחיבוק, סקי, התאקלמות כאב, התארגנות. ימים ספורים לאחר תחילת הכתיבה בפועל, "הפירמידה המעופפת" שלי, עבורה מנוסחת בקשת פטנט – מפרשית בנויה משש-אברי-כנף זהים, מתגלה, בשיפורים מזעריים אפשריים, גם כצוללת היעילה מאז ומעולם, ולאחר ימים ושיפורים נוספים – גם כמטוס יעיל מכל מטוס קיים. ואז, פריצת דרך נוספת, דרמטית: ניתן לחבר את המערכות האלו באופן טורי, גם משטחי ולקבל מבנה יעיל כמפרשית, צוללת ומטוס גם יחד, כשיר להתחלק להרבה יחידות סופר-יעילות. בטלויזיה מבני מפציצים בדרך לעיראק. כאשר כל כנף זהה לרעותה וכל תת-מבנה לרעהו, השיטה שאני מציג מכפילה יעילות וביצועים פי כמה באמצעות תיאום בין כנפיים רבות, ומוזילה עלויות ייצור ותפעול. מה שווי-תיאורטי של טכנולוגיה כזו? וביחס למה? לבואינג, מקדונלד-דגלס, מיקרוסופט או לג'י.פי מורגן – הבנק המוביל? לכולם יחד? מה חשיבות המספר? כך או כך, עד שאינה מתוייקת ומתועדת ברשומות אין לי כוונה להציג את השיטה בפני אף אחד. בפרט לא לחבורה (צילומי רמספלד, בוש, צ'ייני, קיסינגר) המבצעת שוד בסיוע הפקה-הוליוודית, לא רק בעיראק אלא בכל מקום, ובפרט ישראל.
שבת. מוזיאון גונהיים, מנהטן. משפחה מול עבודות דה וינצ'י. אפילו הילדים מרותקים. קשר מיוחד ליוצר-ממציא-חוקר ואמן לפועלו ולרבגוניותו מציף אותי. הסיבה ברורה: לפני מכלול מחקר/נסיונות/ רעיונות/ יצירות, הקשור במעוף, באור ובמבנים ניידים, ברובוטיקה – ובפועל 'צילום שרש' של עיסוקי וממצאי, בפרט האחרונים. לורי והילדים משדרים קונדסית, גם הבנה.
בשבוע שיגיע אבין – ואנסח – כיצד ניתן לחבר צי מפרשיות / צוללות פירמידה במבנה גמיש, גיאומטרי, ענק, בנוי מצינורות, ולתפעלו – באמצעות רוח על הים, בצלילה, בטיסה – כמערכת אם הניתנת לפיצול ולאיחוד, לפי בחירה, יעילה מכל מערכת אחרת.
ואז, פריצת דרך נוספת, דרמטית, אני מגלה אותה בשדרגי שיטה מבנית-חדשנית בפיזיקה וארכיטקטורה שחשפתי, אך בסיוע מערך מושגים בעברית, ובתנ"ך: מבנה גיאומטרי-סימטרי ותלת מימדי מאברי כנף רבים, יהא כשיר גם לניצול אור ורכוזו והמרתו באנרגיה, לפיצול מרחבי ומאורגן של האנרגיה. מכאן כשר המראה ומעוף מעבר לכישורי כל מערכת מוכרת, כשר לחציית האטמוספרה ומרחבי החלל כחללית. מה קורה כאן? שוב ושוב אני חוזר ובודק – ושוב נחרץ לגבי מהפכניות השיטה ופשטותה כאחד. זה נכון.
יוצא לחוף ופוסע בשלג. משתחרר בתנועות קרטה, תאיצ'י, נשימות יוגה, שב הביתה, למחשב. בתום שלושה חדשי עבודה – ברגע שקדם להתרסקות מעבורת החלל קולומביה – פיצחתי ידע טכנולוגי מוזכר, מדווח, המאפשר הגחה בטוחה לחלל וחזרה בטוחה, חבירה מוחלטת למרחבי היקום, ידע-מבני המסביר את סוד הפירמידות, במצריים וגם באמריקה וברור כי בקרוב יסביר לי גם את "המרכבה".
שוב שבת, מוזיאון אחר במנהטן וכאן תערוכה לאיינשטיין. רגש הברית מהשבוע שעבר גובר. יומרני? לא. השרטוטים בפנקסי ובמחשב עומדים להיות מוצגים כאן. באמת? הנסחפתי לאשלייה צוברת תאוצה? אם כך ואם לא – מה הקשר לסיפור חיי ? המצב תיאטראלי ו"ספרותי" מאין כמוהו.
לאחר יום או יומיים ברור כי צדקתי: תורת האור – סוד היהדות – היא סוד ריכוז אור ורוח ע"י מבני מפרשים שניתן – באמצעות קיטור וחשמל ובהשקעת אנרגיה זעומה – לקמרם יחד בכל דרגה רצויה ולסחררם יחד לצורך ייצוב, ריכוז אור, ו/או יצירת עילוי. השיטה מאפשרת, בין היתר, הפקת אנרגיה ללא גבול בארץ ובחלל, התפלת כל כמות מי-ים, הפרחת כל מדבר ושפע, מסע אדם וקיום אנושי בחלל – באמצעות מבנים – היכלי ספירות שהם גם עדשות-מראות בכל גודל, מבנים נתבי רוח, אור, קרינה, מבנים הכשירים להכיל תת-מבנים ולסחררם על ציר-רצוי, להזרים אליהם ובינהם נוזלים, כל חומר, כל אנרגיה. מי אני? פליט מציון ומדבר, בא מתיבה, ואז מרוח ומפרש ומגלה – בגלות – את סוד הרוח והאור, שנצרב ב"מגן דוד". כבר לא נדהמתי בהמשך – לכשנחשף בפני הסוד כולו: לתנ"ך, לבריאת העולם ותיקונו, סוד מבסס מציאות אנוש חדשה ומאחד, תוך שדרוג, בין כל מדעי הטבע והדתות יחד.
ערב פסח. לראשונה מזה שנים אנחנו בבית כנסת, בר מצווה לאחייני אלישע, עיני בתפילין ובספר ולפתע מבין עוד שני רמזים החבויים בחפצים העתיקים: כיצד יש לבנות את עור-ציפוי כנפי המרכבה – כאופן המשלב מבנה 'מצה' ומארג 'טלית' – וכיצד אעוף, נעוף, אלישע, ילדי, כל הנוכחים במקום והאנושות כולה, במבני-שש- כנף אלסטיים וכשירים להתכווץ ולהתרחב כריאה, זרועות ומצח הטייס קשורים לקדקדי המבנה ברצועות תפילין, כיפוף גו ומשיכת זרועות יוצרים כיווץ וחתירה, שחרור יוצר התרחבות וחתירה. כך, בעצם נראו לאבותינו מלאכי הבורא, לכן נכתב "שש כנפים לאחד", לא זוכר את ההמשך והיכן נכתב. הייתכן כי נבראנו על ידי יצורים דומים ומראש נועדנו לעוף כמוהם, כמלאכים, או כאלוהינו – כבוראינו?
בבית הישן שעל חוף אמריקאי אין ספר תנ"ך, אך ה"תשובה" כבר בידי: מקור הידע שגיליתי – אלוהים. ברור כשמש שנשתל בשפה העברית ובסמלים. ברור שיהודים אשר חיו לפני אלפי שנים לא ידעו שיטה בהנדסת תעופה שזה עתה גיליתי ואינה מוכרת לאדם כיום. מסקנה: לא יהודים ולא אנשים כתבו את התנ"ך, לפחות לא בעצמם, אלא ישות, אינטליגנציה עליונה – ישות שחינכה, רמזה והובילה לידע אחד. הידע מאפשר בניית מבנים כשירים לכל פעולה פיזיקאלית, כולל ייצור ועיצוב רוח, מערבולות אויר (מכאן המילה תשובה) וזרמי אור בכל עוצמה ואפיון, כדורי-מבנים שניתן להפעילם כעדשות, אנטנות, ספינות-חלל, בכל גודל – עד פלנטות, כוכבים – באמצעות שיטת המרכבה. מסקנה: האנושות עומדת לקבל – באמצעותי – כוח אלוהי ויקומי, ומתגלה כאלוהות-תינוק, תרבות-בת לתרבות האל הבורא. אפשר שלא לחייך? ולהשלמת תמונה – "ציון", מולדת נפלאה ובוגדנית יחד, מתגלה כבמה, סמל, ציון דרך למהות הגאולה האמיתית: ארץ מובטחת שקיבל עם אחד בברית עם אב בשמיים, היא סמל / במה, לפלנטת ארץ וליקום כולו שעל פי ברית עם 'בורא' נמסר, זמין ופתוח ל'ברוא' לאדם כאחד.
ובכן, היהודים – ואני כחלוץ, מבשר – קיבלנו זכות – וחובה – להגיש את המתנה לאחינו, לכל בני האנוש ובני האל האחד. הייתכן כי לפני ג'וב וייעוד מוגדר – לאחד את מין האדם ובד בבד לאחדו עם אלוהים? אם כך, כיצד ומתי ניתן הג'וב בבטן אמי? קודם? מי ומה זה אלוהים? הטלפון מצלצל, לורי על הקו, שכחתי לאסוף את הלדים. אוסף את המחשב ורץ החוצה. בדרך חזרה, הילדים במושב האחורי, ברדיו Let it be אני מגבש מסקנה, בהמשך תתבסס בכל ממצאי: אלוהים, אדוני – שאין לו דמות ותואר אך ברא אדם בצלמו – הוא רבים, אדונים ובוראים שפועלים כאחד, מאוחד, מכח הידע היקומי האחד – שברא גם אותם. שמע ישראל היא פנייה לעם-רב כיחיד, מתייחסת לאל כאדוני אלוהים בלשון-רבים ומדגישה – אחד. המסר ברור: זהות. גם אנו, מין האדם, אלוהיים בייעודנו. כילדי אלוהים, ברואים, אנו צפויים להתבגרות בזק, לאיחוד ולטכס בר-מצווה, ככתוב, כהצהרה. כיצד חוגגים בר מצווה ומכריזים על תובנה חדשה יקומית-אלוהית, על גאולה, תיקון עולם? לא במקרה דילגתי על בר-מצווה – אך הכל כבר כתוב בתנ"ך ובחיי האישיים ובממצאי: בונים בים-סוף, עציון גבר, היכל מרכבה ראשון בגודל 'עיר'. ים-סוף יקרע בשנית – לתנ"ך תבנית מחזורית כמו למרכבה – ובהשלמת היכל נמריא וננחת, לאחר דקות, מעל ירושלים. אירוע אחד וצמוד בשני אתרים סמליים נכתב מראש ויבוצע בפועל כדי להפגין נס, הגשמת נבואה ותכלית הבריאה: בעציון גבר ובציון ירושלים – כולם, הכלל יראו שלם: ידע, סיפור ומצב אחד שלם ומושלם. מנקודה זו ואילך כל אדם ידע כיצד ומדוע נבראו כדור הארץ, החיים והאדם – וכיצד האדם ירפא-ישוחרר מכל חולי ואיום נוכחי.
מסעי בחוף האמריקאי המזרחי תוך חשיפת תגלית והערכות לרישומה – ובאירופה ושוב בציון – דרמת מתח אישית, גם קומדיה, מסע מדעי, תנכ"י, פוליטי והיסטורי, אישי וכלל אנושי, שלא נראה באף סרט, מעולם.
המעקב אחרי ברור, קיים, עקבי, שיטתי, לא חדל לרגע. מי שם למעלה ולהיכן הם חודרים? אלוהים בטח, האם גם ה CIA, ה NSA? ומה צפוי? מתנהל כסוכן חשאי, המחשב לא יחובר לרשת. נוסע לוושינגטון, לומד את השטח, קובע פגישה במשרד עורכי דין המייצג את סגן הנשיא – ונמנע להופיע. נוסע לחוף – ל עיירת קייט נטושה Ocean City ומנסה לסיים כתיבה. בתום שבוע, כל לילה במוטל שונה, משלם רק במזומן, עוצר בפרינסטון, מתכונן להגיש את הפטנט –
אך לאחר חצי שנה וגילוי סוד ותכלית הבריאה, כנראה גם תכלית חיי, שוב אפרד מילדי, כי מציון תצא תורה. עוד המראה, עוד נחיתה. היות וכתיבת העבודה טרם הסתיימה, חודש קיצי חולף-עובר במסע בין לונדון, פריז, בריסל ואמסטרדם, קיימברידג', חזרה ללונדון.
לונדון, ערב שבת, בניין על גדת התמזה, אני מגיש את סדרת הפטנטים לטכנולוגיה אחת בכותר "מערכות מסגרת- כנפי-פירמידה ומרכבה", מסיים פרק ומשימה.
שבוע לאחר מכן, מירושלים, אשגר העתק גם למשרד הפטנטים בוושינגטון.
מגלות קצרה בה חשפתי תגלית ורשמתיה, שוב אני בציון בה נצלבתי ועוד אצלב, אך אשרוד, גם אפרח – כך נכתב . בנקודה זו ברור כבר שחיי והמציאות הכללית – מחזה מבוים.
מרפסת הסינמטק צופה על העיר העתיקה. פותח מחשב. חברי הקולנוענים מתבוננים בקטע מסרט בהכנה, מבולבלים ותוהים "גאון? שהשתגע? הייתכן שכל זה אמיתי?". מדעני ישראל מעולם לא שמעו עלי – נדהמים: שיטה אחת שאלמוני חסר-תואר מציג – למפרשית שהופכת לצוללת, למטוס ומבני תעופה בכל גודל, לרובוט לכל משימה, להפקת אנרגיה מאור, להנדסה אסטרופיזית וביולוגית, לכל פעולה אפשרית בחומר באנרגיה וביניהם – מבססת תורה חדשה, ברורה, לא ניתנת לסתירה – תורת האור – ופירוש חדש ומשלים לתנ"ך. האלמוני מסביר גם את מבנה היקום: מערכת הנדסית-רוחנית ברואה וחיה, אורגניזם (חי) המתפתח וצומח דרך העברת ידע אור ובריאה בין תרבויות. מערכות שמש, גלקסיות וחורים שחורים אינם אלא תאי, אברי ומערכות הזרמת חומר, אנרגיה וחיים במכונת יקום חי, הבריאה. תרבויות נבראות ולימים בוראות והיקום מתחדש ומתפשט, לא מכוח מפץ עתיק יומין, או לא רק כתוצאה ממפץ כזה – שאם אכן ארע, בוצע באמצעות המרכבה- אלא בעיקר באמצעות העברת ידע המרכבה בין תרבויות, ידע המאפשר בריאת חיים, כל מבנה, כל חומר.
כוכבים ומבני פלנטות – כאטומים וחלקיקיהם – נוצרים ונשמרים ומנותבים במסלול יציב, מחזורי, ע"י שדות קרינה הפרושים גיאומטרית ומתואמים בשיטת המרכבה. סוד האור.
קטע אנימציה מציג את כדור הארץ כמוח אנוש. ערוצים נדלקים: מאות שיחות טלפון – ווידאו – מוושינגטון, ניו-יורק, לוס אנג'לס, לונדון, פריז – לירושלים. יהודים קציני שלטון, משפט, אקדמיה ותקשורת טסים בעולם – נירונים בצבע – מסתודדים בשיח חסוי עם מנהיגי עולם. נשיא אוניברסיטת בר-אילן מבטל חשיפה פומבית ודיון מדעי רחב יריעה. שופטי ישראל ונשיאם, ברק הכם – בפרק הקודם שדדוני ואסרוני, ניהלו משפטי שקר – מתלכדים נגדי ונגד אמת המגיחה בחדרי חדרים- במרץ מזויף, זמני. בכירי הרבנים מוכי אלם, מחרישים. אף ערוץ, אף עיתון לא משגר אליכם את המידע, אף קרן קולנוע לא תסייע בהשלמת סרטי. היהודים כבר נכוו ב'גאולות-סרק' וציון, משכבר, מבוקרת ומבוימת מ"רומא" – וושינגטון.
22.7.2004 במתקן סודי לייצור טילים ולוויינים, פורום בכירי מדעני ישראל צופה בסרט ומאזין להשלמותי בע"פ בתדהמה ובהשתאות. חבריו מציגים שאלות ענייניות. מסביר שוב, בפירוט, כיצד ניתן לנצל אסטרואידים – ואור – להאצה, לעיצוב מבני ספירה בכל תכולה ואפיון. למחרת חבריו בארה"ב, ככל הנראה בנאס"א, מתוחקרים גם ע"י בכירים בפנטגון. האמריקאים נועצים בסתר, ראשית בינם לעצמם – גורג' עם קיסינגר, דונאלד וקונדוליסה, קונדוליסה עם דובי, דובי ושרון – בהמשך עם האנגלים. ג'ורג עם טוני. האפיפיור מוקף יועצים. מלכי ונשיאי עולם מסתודדים, קופצים פה, צופים במתרחש – במהלכי יהודי אחד ואתו העם והבמה בארץ הקודש – מהחלל. הם – עכשיו גם אתם – צופים בי נע ונד לאורך ולרוחב הארץ – מלמד ומציג תורה חדשה, כדרכי גם מתעד, מנגן, שוחה, רוקד. נווד, אב מיוסר מנותק מילדיו, משיח עם הבריות. משפחתי – הפרטית והלאומית – ממשיכה לצלוב. הורי מטיחים "קח כבר תרופות", שוטרי ישראל עוצרים את הוולוו הישנה – ביתי – מאיימים במעצר, ושופטיה – במאסר. תקשורת מגויסת ממטירה עליכם כזבים, בדיות, ספינים תוצר שלטון זר – "פינוי עזה", "גדר הפרדה", "בחירות". אדמו"ר נוסף נחשף לידע ונדהם אך נאלם דום, כקודמיו. ברחובות חסידי חב"ד מרקדים לגאולה. השחיתות גואה. מספר מלשיני-סוכני הממסד בסביבתי יכול למלא אולם. האם מסביב רק בגידה באמת ובמורשת והאם עבדות לכסף ושררה מעל הכל? אני יודע שאלוהים בכל מקום ורגע. שומעי מרותקים, החומר שאני מציג ברור, אינו ניתן לסתירה. בעיר היונה ובארץ התור עוף השמיים מוליך את הקול.
כריש בורסה מניו יורק ממונה לנגיד הבנק בציון. ראש ממשלה מכזב נרדם ואינו מתעורר. מחליפו – משפטן חלקלק, כבר מנע ממני סיוע לפיתוח המפרשית, עסוק בחסימת התגלית, צבירת הון ובהונאת הציבור. חבריו מהעולם נוחתים בארץ ומשקיעים מיליארדים בנכסים, נשיא-בובה מקבלו בוושינגטון. במשטרת אילת מתקבלת הוראה לאתרי ולעכבי. בצפון פורצת עוד מלחמה מבוימת. טילים מתפוצצים, יהודים וערבים מבועתים. מוושינגטון, לונדון וירושלים – מהחלל – נשיאי העולם ויועציהם צופים בי פוסע לתוך ים סוף. מאסר מבויים? חיסול בסיכול ממוקד? הידע שבידי מסכן טריליונים רבים המושקעים בנפט ובכלי משחית. סיפור צליבתי והשתקתי יחשוף את בעליהם ושליחיהם בעירום מלא. וברור שלא אסתפק בהצגת סרט.
שוחה ובדמיון חובק את ילדי וחייהם בעיר ושמה ראי, מעבר לאוקיאנוס. נזכר בקטעי הוידאו שאתמול העברתי למחשב – כאן, על חוף ים-סוף, נעם מחופש לפיטר פן, עידן יוצאת מהים, בוחנים צדפים וכוכבים. מתי כבר אחבק אותם? מתי יחול המפנה, אלוהים? מתחת למים להקת דגים מסתחררת סביבי כמו כנפי המרכבה. מה הקשר בין דגים לבריאה? דג יצור מבריק יחיד בטבע, כאיבר-כנף במרכבה, צורתו וגם תנועתו הגלית במים כאיבר מרכבה, חיבור אותיות שמו יוצר שבע – כמספר קני שלד באיבר מרכבה. אתם צופים אתי בבריאת כדור הארץ והירח, מבצע הנדסה אסטרופיזי: צבא מרכבות שמימיות בפעולה, טווה רשת קורים – צורתה צלב, מקפלה לקובייה, מפיח רוח בקובייה שהופכת לספירה, מורכבת משנים-עשר אברי-כנף מבריקים, צורת כל אחד מהם דומה לדג או עיין. בתוך הספירה הזוהרת מתחיל הליך כמו-ביולוגי דומה אך בקנה מידה קטן יותר מהקודם ונוצרת ספירה קטנה יותר – קן בנוי מרשת צינורות קשתיים. זרם אסטרואידים מגיע מאתר ביקום ומנותב – דרך כנפי הספירה החיצונית הנפערות לרווחה – לקליפת הקן הפנימי. אור שמש מוחזר וממוקד משבעה רקיעי-ימי המרכבה הגדולה על ליבת המרכבה הפנימית – כדור האסטרואידים המתלהט ורוטט, תוך כדי סחרור איטי. האור מעומעם, מים מוזרמים. כשהקיטור נגוז מתגלה כדור כחול ויבשות חומר מוכרות.
ערב. על החוף, מול הרי אדום, מפרשית הפירמידה הראשונה כבר קרמה שלד, גידים, עדיין ללא מפרש. ניידות משטרה מגיעות, אור כחול מרצד על הוולוו הישנה. אנשים נאספים, שוטר שולף מהרכב צילום מקומט: רואים אותי מרחף מעל ניו-יורק, במערכת בת שש כנפיים. מלאך בהדמיה.
עכשיו כבר ברור שנעלמתי.
הבזקים מהפרקים הבאים, הצפויים: "הפירמידה" יוצאת לדרך, מנצחת בכל מרוצי השייט, מבול הזמנות. מיזם הטכנולוגיה, המדע, התקשורת והרווחה של חברת "זרם אור" מדינת ישראל והציבור מוזנק מבניין האו"ם בניו-יורק. רשימת ההזמנות למוצר הבא בתור – כנפי מלאך – ארוכה מהגלות. מלאכי אור מציון כבר מרחפים ונוחתים בפינות נידחות. הרעב בעולם כבר חוסל. מקצות תבל זורמים אנשים ומשאבים לישראל ולמיזם המרכבה. דרכי הארץ והמדבר שוקקות חיים, מלונות אילת, סיני ועקבה מלאים, כמו בסרט שמעולם לא צילמתי – חוף האמריקאים, למעט הבדל אחד, עיקרי: עכשיו ובמציאות בים סוף כיפת ענק צומחת כפטרייה – עוד כנף ועוד כנף חוברות ותחת פני המים עיר חלל ראשונה לובשת צורת כדור ענק, כיפתו בלבד גלויה ומוקפת במבני פירמידה צפים, קטנים יותר – האתר הנצפה והמבוקר בעולם.
עין כל אנוש לציון ולעציון-גבר צופייה.
משפט הגאולה בירושלים. אור. פני שליטיכם ונבחריכם, השופטים, הקהל, כתבי טלוויזיה והעיתונות מסגירות תובנה, תדהמה. תגובות מבוכה, גירודי פדחת, הסתודדויות. אני קם: "אם יש התנגדות, הסתייגות, או שאילה להבהרה – זה המועד". שתיקה רועמת ואז מבול שאלות – נלהבות, בעיקר אישיות. גם מהקהל. עיתונאים מדווחים בקול, מאבדים עשתונות, אב בית הדין מחפש פטיש, מביט בחבריו להרכב בחוסר אונים מהול בשמחה ובדוח-דעת, מוצא ודופק. הקהל פורץ בצחוק משחרר. הקרח נשבר. הערפדים אחי. בחוץ המון צופה ומצפה. העם כבר יודע. במות, שירה וריקודים.
סוף סרט – ראשון בסדרה – במעמד ודאי וצפוי, כתוב מראש. שיא התנ"ך:
עציון גבר, ים-סוף נבקע בשנית. מרכבת ענק מגיחה וממריאה – ואז נעלמת מעיני מיליארדי צופים בכל העולם. בדקות תרחף ותרד משמיים, לקראת מקום השמור לה מקדם, ארבע כנפי ענק קמורות חופות על עיר, שמה נבחר למעמד זה כסיכום – "יראו שלם". אתם, צופי הסרט, ילדי, אחי, כבר יודעים כיצד המבנה הכדורי-קובייתי המרחף הורכב ופועל, כיצד נברא העולם, היקום, מדוע מלך עברי החכם באדם בנה היכל קובייה בירושלים וספינות קמורות דופן בעציון גבר.
מאות אלפי ידיים מונפות מעלה בירושלים.
ארבע קצוות כנפי פרח-ענק קמורות נוגעות בקרקע ברכות.
כותרת: "והיה באחרית הימים יהיה הר בית ה' נכון בראש ההרים ונשא הוא מגבעות"
ועוד כותרת: "יתגדל ויתקדש ויתנשא ויתהדר ויתרומם שמי רבא".
ירושלים דמעלה תפרוש כנפיה, תסתחרר, תעלה ותפרח שוב – כדור מרכבה זוהר, אדיר-מימד ובו, יחד עמי ילדי, לורי, חברי וחברותי מפתח-תקווה, רמת השרון, מהצבא, מאילת, מתל-אביב וקפה "תמר", מסן פרנסיסקו, ניו-יורק ופריז, המדענים, השופטים, אחי וצוררי – שחקני וגיבורי הסרט הזה. לפתע נמצאים אתנו, בינינו, גם גיבורי התנ"ך וההיסטוריה – ישו, בר-יוחאי, הרמב"ם, הנביא מוחמד, דה-וינצ'י, גלילאו וניוטון, נחמן מברסלב, הרצל, איינשטיין, כן – גם היטלר, בן-גוריון, עראפאת, אוסאמה בין לאדן והרבי מלובביץ'. הכדור מעל ירושלים ילבש בהבזק מצגת קצרה, לרגע את תווי פני ופני הנוכחים הנוספים, את פני כדור הארץ, הירח, אברך את המוני הצופים, אזמינם לסרט הבא, אפרד "לשעה קלה" ואז נמריא בבת אחת ונעלם.
מיד נרחף – היכל מבשר עידן אנוש חדש – מעל פריז, לונדון, ניו-יורק, טוקיו, שנחאי, ניו-דלהי, טהרן, קהיר. מעל כל עיר נשיר שיר. הגיעה עת הזמיר.
בדקה אחת, בסוף סרט אחד, האנושות כולה הופכת ל אחד.
תגיות: הספר:מבשר גאולה, הספר:תמצית ותוכן, קולנוע