כאשר בוצעו בין אלוהים לעמו בריתות, הפרות-ברית וכאשר בוצעו בין בני אנוש מלחמות, בריתות, דיכוי, התמזגויות וכו' – נוצרה ו"בושלה" תובנה אחת, עתידית, כלל אנושית – עליונה. האדם וכל ההיסטוריה האנושית נועדו להתגלות כיצירה אחת, הפקה אחת של מחזה מבויים שמטרתו – חינוך 'כתר הבריאה ' – הצאצא הברוא – לבגרות וכש(י)רות אלוהית.
השוני, העימות, אי הצדק וההרג ש"נשתלו" בסאגה התנכי"ת והאנושית – בין אדם לאחיו, בני משפחה, בין שבטים, עמים, גזעים, מאמיני הדתות השונות, נדרשו כדי להכשירנו ולהכיננו למצב הקיום הבא ולתובנה העליונה ההכרחית לעילוי: כל בני האנוש וכל חי ביקום – חלק מאחד, חי. אלוהים.
בהיות "יצר האדם רע מנעוריו" (לכן סיפור קין והבל מוצג בתחילת ה'סרט') לצורך הכשרת האדם לבגרות אלוהית נדרשה מערכת – מצגת חינוכית מרובת סוגי חיים, סוגי גזעי-אנוש, מרובת דורות, פולחנים, רווית מוות והרג, עוול, ניצול, מכות ואסונות "טבע", מחקרים מדעיים, חידושים, פריצות דרך ותובנה. המכלול נדרש ובוצע לפי סדר ותכנית כהכשרה מתחייבת ליציאתנו מקן ארצי למלוא מרחב הבריאה ולכוחות הבריאה – "מעבדות לחירות".
מסקנה הגיונית-מדעית שנתבקשה ונתגבשה, לא מיהרתי לקבלה כעובדה אלא בחנתי אפשרויות נוספות, היא כדלקמן:
מעביר(י)-מוסר(י) הידע – 'אדוני', 'אלוהינו' – הם נשאי dna אנושי רבים ומאוחדים – תרבות/ציוויליזציה נאורה ומאוחדת של מלאכים/שליחים – אשר בבראה אותנו פעלה כאחד, בשם רוח וידע כל-יקומי ועל-יקומי אחד (קוד: 'מלך מלכי המלכים') – הידע שברא אותה עצמה.
תבנית זו מסבירה 'הכל או כמעט הכל' ובין היתר מדוע התנ"ך מציג שניות (דואליות) מכוונת ומופגנת בשמות וכינויי 'האל האחד' (אדוני אלוהים ברבים ומלאכ/י אלהים/הבורא ביחיד ורבים), כבשמות עמים/קהילות (האמורי והיבוסי אינם אנשים אלא עמים).
'בית-אלוהים לכל העמים' ו'היכל מבשר הגאולה' – כמו גן עדן – אינם (אך ורק) מקום ומבנה אחד ויחיד – אלא תאור הגעת ידע, מצב ומקום כללי – האדם נועד ליצור אין ספור היכלות ולהתעלות למימד הקיומי ממנו נברא – גנו של הבורא