בעודי בגלות ומשלים פרק ראשון ועיקרי במסע-גילוי וניסוח כמפורט, החלטתי להגיש את בקשת הפטנט בבריטניה ובארה"ב. משרד המשפטים בציון היה פסול בהיותו 'גורם נשלט מרחוק'.
במקביל, החלטתי לבצע את חשיפת התגלית הראשונית ובפרט את פיתוחה הראשוני – בישראל.מדוע לחשוף ולפתח בישראל?.ראשית, בנסיבות שנפרשו כאן קיבלתי את המשפט "כי מציון תצא תורה" כהנחייה מובנת מאליה.
שנית, המציאות הקיימת תאמה לנבואת-הגאולה וצרכיה: היכן עוד אמצא מדענים, שותפי מורשת, עברים יודעי שפה, מבנה-קוד ומביני מעוף, מרוכזים באיזור כה מצוממם – ובארץ/חברה/עם שהבאת גאולה לעולם היא ייעודם?
למעשה ניצבתי בפני צירוף עובדות, ניסיון חיים ומסקנות, שלא אפשר ולא היה מאפשר מסקנה אחרת ופעולה אחרת לאף בר-דעת, לו עמד במקומי:
אני יהודי. בנוסף ליכולות טכנולוגיות "אלוהיות" ולנגזר מקבלתן, תגליתי מציגה תשובה והוכחה מדעית למהות האלוהות והמציאות, לתכלית וסוד היהדות, סוד הבריאה, סוד הגאולה ופירוש חדש – לא ראיתי כי ניתן לסתירה – לתורת ישראל ולתכלית ומטרת מדינת ישראל: בית לעם שנועד (בשני מחזורים עוקבים, אלפי שנים ביניהם) לאחד את עמי העולם תחת ידע אחד. הידע שגיליתי – וכנראה קיבלתי ייעוד לקבלו טרם לידתי – בישר מצב תובנה וקיום חדש כלל אנושי. נולדתי וינקתי בארץ ש"מורשת" הוא שמה ומהותה גם יחד. צמחתי כלוחם וכחוקר, תחילה להישרדות, בהמשך לצדק, לידע ואור (דרך קולנוע, תקשורת ומשפט) ולשלום בין אחים ועמים. עשרים שנה קודם הקמתי חב' וקראתי לה בשם "זרם" כדי להפיק סרט בשם "חוף אמריקאי". בריחוף ברוח הגיתי – ובניתי – בעציון גבר – דברה "תיבת נוח" (מבנה הנדסי ראשון בהנחיית האל). מאבק נגד מערכת יהודית פגומה על דברה-תיבה שנשדדה ממני ומ"זרם" ע"י שופטי-ציון והועברה לאחי – והשמתי ברדיפה ועינוי מתמשכים – הובילוני לחפש ולפתח, במדבר סיני ובתאי מעצר, שיטות לנוע בכוח הרוח – הזרם, לפרש ולייצר כוח עילוי – וכפי שהתברר בדיעבד, להפנים ולתעד משפטים ומפרשים.
מעוצר ומשפט, נרדף ע"י יהודים, חסר כל, באתי לגלות בחוף אמריקאי, בידי מפרש – מנגנון פירוש הרוח – המשוכלל אי פעם. בחברת ילדי חשפתי את סוד הפירמידה וסוד המרכבה – פירוש האור במקורות, סוד היצירה – סוד ייצור כל "זרם", גל וכל תבנית חומר, את סוד הבריאה וקשר המשפחה – והמהות – בין כל האנושות כאחד לאלוהים.
בשובי ובהציגי את הידע בישראל, בפני מערכת שזה מכבר מאוגדת ומאוחדת נגדי, המחזה הכללי התבסס כמבשר 'סרט חוזר במכוון – בגרסה משופרת, מלומדת, מרוככת יותר ואף משעשעת' – לסרט ה"צליבה" הראשון, מוכר וחרות בסלע, עכשיו ברור מדוע נדרש בהיסטוריה: גיבורו יהודי קודם ומואר, בן האל. אדם שנבחר לייצר פרק-סיפור ומורשת ש"הכינו-בישלו" מיליארדי בני אנוש נוצרים – וכפועל יוצא גם מוסלמים והינדים ובני כל דת, לאום וגזע – לתגלית המרכבה, למציאות ולעתיד שבפתח.
שמי "אביב" – לכאורה שם "עברי חדש", מזוהה (בתנ"ך ובכל) עם מצב הקיום אותו אני מבשר – גאולה. בשחזרי מהלך סיפור חיים ומסלול רכישת מיומנויות וקבלת ידע, התגלה בפני (בשלבים) תצרף שמות, מקומות, אירועים, יצירות, מחקרים, גילויים – שעל פי כל אמת מידה מקובלת, מדעית כמשפטית – אינו יכול להיות מקרי וברור כי בוים ובוצע לפי תסריט כתוב ומושגח – הפקה כתובה ומוכרת לכולנו, שכל פרקיה – ותכליתה – תוצר מחשבה ותכנון מראש.
עוד הסתבר – כבר לא נדהמתי – כיצד סיפור חיי האישי – סוער, חריג עד כדי "לא יאומן" (כך הוגדר ע"י הבריות עוד לפני התגלית) מציג למעשה "חבילה אחת" חובקת למכלול סיפורי גיבורי התנ"ך: אדם, קין והבל, נוח, אברהם, יצחק, ישמעאל, יעקב, עשיו, יוסף ואחיו, משה, יהושוע, שמשון, שאול, דוד, שלמה, איוב, מרדכי היהודי, גם ישוע. אילו בורא-כל לא יצר קודם את ישוע, מורשתו וחייו, את מאבקו בממסד נשחת ואת צליבתו ותוצאותיה, בהציגי כיום ידע-אמת המאחד אדם ואל, ידע כח-אל חליפי להון ולשררה השולטים (לכאורה) בציון ובעולם, היכולתי לשרוד ולהציג את תגליתי ועדות זו באופן אישי?…
לסיכום ביניים הסתבר – לא יכולתי להמלט מהמסקנה חרף היותה לכאורה מגלומנית, משעשעת ואבסורדית – כי הצגת שיטת הבריאה והגאולה בפני האנושות והפקת ובימוי "סוף הסרט הארצי" הופקדו בידי, כמציג סרט אחד, ספר אחד, מפרשית אחת, כנפי-מלאך ובהמשך כאדריכל, בנאי וטייס "היכל הגאולה" – היכל מרכבת מפרשים שיבנה בסיועכם – הכלל – בעציון גבר בים-סוף.
קריעת ים-סוף בשנית, המראת היכל לשמים ונחיתתו מעל ירושלים – אתר בשם 'יראו שלם' – הוא אירוע סמלי, טכסי, הצהרתי ומתחייב, בנסיבות:
באמצעות מבצע-מצגת "מים-סוף לירושלים ד'מעלה" האדם מקבל מסר לעידן חדש, פתיח ליצירתו והצבתו מבני מרכבה רבים ונוספים, בארץ ובחלל – ומשדר לבוראו אות וסימן ברור: הריני מוכן לבגרות, לאיחוד. למעבר מברוא לבורא. הנני 'בר-מצווה'. עדיין לא בוגר – אך מבין.
רק תובנת מציאות 'חדשה' / עליונה יכולה לייצר את האיחוד שבפתח – רב מימדי וחובק 'הכל': איחוד בין העמים, איחוד בין כל אדם לרעהו, איחוד כל אדם – והכלל כאחד – עם הבורא ומלוא היקף, תכלית ותוצר בריאתו הארצית, היקומית (וסביר כי העל-יקומית).
תגיות: עדכונים ומאמרים, אקטואליה:פוליטיקה ומשפט