שלושת פירושי המילה "שיטה":
א. עץ ממאגר מיני הצמחים שנבראו, אשר העם העברי צווה להשתמש בו לבניית מוטות המשכן וגוף ארון הברית.
ב. שיטה – דרך, אופן (מתודה בלעז), ללמדך כי הבחירה בעץ השיטה אינה מקרית, אלא מרמזת על קיומה של שיטה – המרכבה, שהיא שיטת הבריאה – בלב התורה ובלב "משכנו של הבורא". שיטת המרכבה מבוססת (כמו אהל המשכן) על מוטות ויריעות במבנה של כלי קיבול בתוך כלי קיבול, בתוך כלי קיבול.
ג. שיטה – הטעייה מכוונת (פועל בעבר); הבורא, בתכניתו ובאופן המדויק בה בוצעה, שיטה באדם, ובהמשך שיטה בעם היהודי/בעם העברי, כדי להסתיר את נשגבות תכנית הבריאה לגבי האדם הברוא, נזר הבריאה,. הסתר הפנים (של הבורא) והסתר הייעוד (לאדם) תוכנן להימשך עד לבוא המבשר ובידו ההסבר המאחד לשלושת פירושי "שיטה".
הרמזים הראשונים בתנ"ך לעובדה שהבורא שיטה באדם לאורך "סדרה החינוכית" – חיי ארץ – נשתלו בספר בראשית: מתחיל בכוונת אלוהים ובלשון רבים(!)"נברא לנו אדם בצלמנו ובדמותנו" וברמז לעובדה שאלוהים / הבורא האחד והיחיד הוא רבים – ציוויליזציה. הרמז השני מוצג באיסור האכילה מפרי עץ הדעת ובהפרתו, שבפועל תוכננה מראש, שכן זו תכלית האדם – דעת את הבורא. השיטוי ממשיך ומופיע בשאלה "אייכה": ברור כי הבורא "בוחן כליות ולב" יודע בדיוק היכן נמצא האדם ומה "עולל" באכלו מפרי עץ הדעת. למעשה, אלוהים (הבורא, הבוראים) ידע מראש ואף דיווח לאדם מה יקרה אם יאכל מהפרי האסור ולכך בדיוק כיוון. ה"גירוש מגן עדן" הוא ראיה נוספת לשיטת השיטוי החינוכית בה נוקט הבורא: לא היה כאן גירוש כאקט "סופי" האדם הברוא הוצא מ"בית האב" בו נברא – לעולם ולחיי ארץ, לבסיס הטירונות, לפי תכנית שנכתבה מראש לפני הבריאה. השיטוי העיקרי והכללי מצד הבורא שנשתל בתורה מתגלה בהבנת מהות הסוד: הסתרת מטרת התכנית החינוכית לחיי ארץ ולתורה – מעבר האדם מברוא (כתר הבריאה) וחינוכו / הכשרתו לקראת תפקיד וייעוד של בורא.
המבנה הכללי של התנ"ך הוא פרוגרסיבי, כלומר, מציג תבנית משתנה ומתפתחת.
בתחילת התנ"ך – איסור אכילה מעץ הדעת, ובסופו: "ומלאה הארץ דעה את יהוה כמים לים מכסים".
התנ"ך מציג שינוי עד כדי מהפך ברצון הבורא: מעמד מתן תורה מלווה במצוות קורבן מפורטות ובסוף התנ"ך (בפירוש פשוט) – "בזבחיכם ובמועדיכם לא חפצתי, זכרו גר יתום ואלמנה!".
מבשר הגאולה מגיע וחושף את הסוד העיקרי הנמצא ושתול בתנ"ך: שיטת בניה והנדסה של כל כלי הקיבול המוכרים לאדם – שיטת המרכבה. השיטה מבוססת על חיבור גיאומטרי סימטרי של כלי קיבול זהים כשירים ביותר. המבשר מציג כיצד כלי קיבול אחד במבנה המרכבה (איבר אחד) הוא המקור למרבית הסמלים ביהדות וכיצד "מכשיר" כלי קיבול כזה – ששלדו בנוי משבעה קנים טלסקופיים וגמישים – כשיר להתנהג, לפעול, כמו הרבה דברים ן/אן יצורים בטבע ובמדע: מוט/מטה, גבעול, עלה, פרח, סנפיר, כנף, איבר רביה גברי ונשי, לשון, נחש, אנייה, לוויתן, דג, עין, מראה, עדשה, אנטנת שידור וקליטה, רמקול. בשיטת המרכבה כל איבר במערכת בנוי משלד של "שבט" – אגד קנים/צינורות גמישים. שנים עשר איברים – שנים עשר שבטים יוצרים שלד למבנה קובייתי ו/או ספרי עתיר-כישורים (מידות-ענק ומידות מיקרו, כשיר לתעופה, צלילה, כשיר כעדשה, מכשיר שידור וקליטה, כשיר לשינויי צורה ותפקוד, ועוד). עשרים וארבעה שבטים – כ"ד שבטים – יוצרים (כשכל אחד מהם עטוף ביריעת עור) "כד" שלם – ספירה אטומה כשירה להכיל נוזל, גז או כל חומר.