עם עברי, עם יהודי, יהודונים.

אלוהים (יהווה), פנים אל פנים עם אברהם, ציווה על 'נבחרו-שותפו לברית-נצח' לעבור מארץ מגוריו לארץ כנען וכך נוצר עברי ראשון שהוליד שבט צאצאים שהוליד בגלות עם צאצאים עברי. כאביו המייסד, גם העם צווה / זכה לעבור לאותה ארץ מובטחת(לכיבוש) לאחר גלות ויציאה לחירות. בדרכו לארצו המובטחת(לכיבוש) העם העברי קיבל תורה.

עד כאן אין 'יהודי' עם או אדם, לא בסיפור הבריאה, לא בתורה ובארץ המובטחת ולא בעולם.

העברים החלו לכנות עצמם 'יהודים' בגלות, לאחר שהנוצרים כינו אותם כך וכפועל יוצא גם עמים נוספים. (אזכור יחיד בתנ"ך לשם 'יהודי' נמצא במגילת אסתר – במצב גלות).

השם יהודי נוצר (אצל הנוצרים ובכלל) כפועל יוצא מכמה 'פעימות' לשם 'יהודה' (כתובות ומבוימות ממעלה) והשפעותיהן: 'יהודי' איחד (בפי הנוצרים) את בני העם העברי עם יהודה איש קריות – אח (אחד מרבים ומייצג) לישוע הנוצרי, תלמיד אשר לפי פירוש נוצרי היסטורי שגור (ושגוי) בגד באחיו-רבו ו'מכר' אותו למשפט וצליבה. פעימת-שם קודמת נוצרה דרך  יהודה 'המכבי' נושא נס הגבורה העברית ונס חנוכת בית המקדש החרב. פעימה קודמת לשם נוצרה / הוצגה בפילוג בין שבט יהודה השליט בירושלים לשאר שבטי ישראל. בפעימת-שם קודמת, יהודה בן יעקב בגד באחיו, באביו ובמשפחתו כאשר יזם את קשר בני ישראל למכר אחיהם יוסף כעבד.

השם יהודי קיבל 'תנופה' עקב רדיפת העם והשמדתו בשואה. בנסיבות אלו מדינת ישראל נוסדה כ'בית יהודי' לעם שנקרא בפי עמי העולם 'יהודי' והושמד כיהודי. שם המדינה ישראל הותאם לשם יעקב אבי העם (השלישי), לשבט בניו ולעם שנוצר-אוחד משבטי בניו.

הגלות, הבדלנות, השנאה, התיעוב והרדיפה שהעם חווה וספג משונאיו 'כיהודי' יצרו כינויי גנאי: יהודון, יהודונים. הכינוי ביטא בוז ותיעוב כלפי זה המתהדר במורשת ומוסר כנבחר לעמי העולם אך חוטא-סוטה מ'דרך ארץ' הנדרשת מכל אדם באשר הוא.

'יהודון' בפי עמי העולם (ומפי, המחבר) אינו אלא כינוי גנאי שאכן נדרש (בסרט המציאות החינוכי) וניתן ל'יהודי קטן" – צר אופק, תככן, שקרן, פחדן או בוגדני, ללא אמונת-אמת וללא יושרה, נצלן, גנב או גנב-דעת, יהודי הראוי לשיעור ותיקון.

השם הנכון והמדויק לעם-הבחירה הוא 'עברי' ותוארו הנכון והמדויק הנוסף – 'ייעודי'.
ייעודו: עם חלוץ לעמי העולם במעבר, פסח – לעידן הבא. מעבר בהנחיית מבשר הגאולה.
תגיות: עדכונים ומאמרים, המרכבה:סוד התנ'ך, אקטואליה:פוליטיקה ומשפט