רכיב זה בעדותי הוסף ב 2008, כחמש שנים לאחר גילוי המרכבה. תחילה חשבתי להשמיטו וליתן לכל בר-דעה – קורא, בוחן ושופט – אפשרות לבדוק עניין זה ולגבש מסקנות זהות.
מובן כי בדיקת קיום אזכור שמי בתנ"ך התבקשה מאיליה, מהיבט משולב מדעי-רציונאלי-ראייתי-משפטי, כמכלול נדרש להגדרת המציאות: בחשפי תחילה ידע מפרש ובהמשך את סוד התנ"ך – ידע (מבני/שכלי/כל-תחומי) המאפשר, מכשיר ומבשר תיקון כללי לעולם ולאדם ואיחודו עם האל – ובהתבסס כי תגליתי פותרת את הנפלא משלמה המלך ויישומה מגלם הגשמת כל נבואות התנ"ך – וכי סיפור חיי האישי נכתב מראש ומוצג כראייה בכתובים וגם ברשומות מדינת ישראל באופן חסר-תקדים (ראה בהמשך) – אזי בדיקת אזכור שמי בתנ"ך נדרשה לאיתור 'מעשה כפתור ופרח' אפשרי שישלים ביסוס – מדעי, רציונאלי, משפטי – כי המציאות היא הצגה, מחזה אלוהי. נס. הפקה מבויימת של סרט שנכתב מראש.
ובניסוח חליפי, שאילה טבעית ריחפה, מחייבת בירור ותשובה: אם אלוהינו הכביר, הנשגב, בורא כל, למעשה תרבות-אב-בורא, אכן כיוון מראש להציג ולבסס בפני האנושות – באמצעותי – כי היא בת-ברואה למערכת אלוהית-יקומית, תרבות שגודלה בפלנטת-אקווריום וחווה מציאות מבוימת, חינוכית ביסודה – אזי סביר, או אפשרי – ואולי הכרחי – כי שמי וגם שם משפחתי יצרבו מראש ויוצגו במפורש בכתובים, כראייה לעיני כל, הלא כן?
ממצאי בדיקת השמות "אביב' ו'בן יקיר' ואזכוריהם בתנ"ך (ובברית החדשה ובמציאות) הם חד-משמעיים: שמי כתוב ומוצג בספר הספרים (ובמציאות) במקומות ובהקשרים המבססים קידוד מגמתי ומכוון, מראש, במקומות הרלוונטיים:
גיליתי (בגיל חמישים ושלוש) כי אביב הוא גם שם צמח החיטה – שבלת – ראשון לשבעת המינים וראשון בהם להבשיל.
שבעת המינים – שבעה מיני דגן ופירות בהם נשתבחה ארץ ישראל: חיטה שעורה גפן תאנה רימון זית תמר.
כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב, וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל (שמות ט')
בהמשך גיליתי כי אביב הוא צמח נבחר-יחיד שהעם צווה למשחו בשמן זית ולהקריבו לאל בחג השבועות – חג מתן תורה, כמנחה. (ועכשיו ברור מדוע מנחה-קרבן כתוב כמנחה-מורה).
וְאִם-תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים, לַיהוָה–אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ, גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל, תַּקְרִיב, אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ. וְנָתַתָּ עָלֶיהָ שֶׁמֶן, וְשַׂמְתָּ עָלֶיהָ לְבֹנָה; מִנְחָה, הִוא (ויקרא ב')
שמו של חג השבועות – כמועדו – קשור בסוד השבע, סוד אותו יפתור רק אחד – המבשר – כמציג תורת ומציאות המרכבה.
בהמשך לכך התברר כיצד נבואות התנ"ך מדווחות בפירוש כי שם עבד ה', מבשר הגאולה ובונה היכל ה', 'צמח שמו'.
" שמע נא יהושע הכוהן הגדול אתה ורעיך היושבים לפניך כי אנשי מופת המה כי הנני מביא את עבדי צמח" (זכריה ג')
"כה אמר ה' צבאות לאמר הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח ובנה את היכל ה'" (זכריה ו')
"הנה ימים באים נאום ה' והקמתי לדוד צמח צדיק ומלך מלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ. בימיו תושע יהודה וישראל ישכון לבטח וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו" (ירמיהו כ"ג)
"בימים ההם ובעת ההיא אצמיח לדוד צמח-צדקה ועשה משפט וצדקה בארץ. בימים ההם תושע יהודה וירושלים תשכון לבטח וזה אשר יקרא לה ה' צדקנו" (ירמיהו ל"ג)
בחזון המרכבה של הנביא יחזקאל, 'אביב' כתוב במשיק ל – כנפים, אופנים, שבעה ימים, רוח, יד ה' עלי חזקה, גולה – עיקרי תכן ונסיבות תגליתי כמפורט כאן.)
וְקוֹל כַּנְפֵי הַחַיּוֹת, מַשִּׁיקוֹת אִשָּׁה אֶל-אֲחוֹתָהּ, וְקוֹל הָאוֹפַנִּים, לְעֻמָּתָם; וְקוֹל, רַעַשׁ גָּדוֹל. וְרוּחַ נְשָׂאַתְנִי, וַתִּקָּחֵנִי; וָאֵלֵךְ מַר בַּחֲמַת רוּחִי, וְיַד-יְהוָה עָלַי חָזָקָה. וָאָבוֹא אֶל-הַגּוֹלָה תֵּל אָבִיב הַיֹּשְׁבִים אֶל-נְהַר-כְּבָר, ואשר (וָאֵשֵׁב)–הֵמָּה, יוֹשְׁבִים שָׁם; וָאֵשֵׁב שָׁם שִׁבְעַת יָמִים, מַשְׁמִים בְּתוֹכָם" (יחזקאל ג')
בתכנית הבורא צמח הוא גם יציר הנדסי חינוכי – סמל ובבואה למרכבה – צירוף משטחי עלים / יריעות, קולטי / חוסמי קרינה, פרושים (באופן גמיש וחזק המאפשר עמידה ברוח ובזעזועים) על מוטות / ענפים, שלד ושורשים. מכאן "עץ חיים ועץ דעת", שני עצי-צמחי סמל גן עדן שהנם בפועל – אחד – המרכבה.
חג הפסח – חג שנועד להנציח (בחיי ארץ) א. גאולה – באמצעות סדרת ניסים אלוהית – בדרך של יציאה מעבדות לחירות, ב. את הניסים ניסים שהבורא עשה לאבותינו, ג. כאשר העיקרי בהם – קריעת ים-סוף, ד. חג שעיקרו מצוות העברה של הסיפור – והניסים – מדור לדור. חג זה – המייצג מכל החגים – "נצרב" בדת ובמורשת היהודית כ"חג-האביב" – כשם מבשר הגאולה שיציג לאדם, ככלל, כשר לבקוע את יס-סוף, כשר לפסח לעידן הבא, גם כשר לפרוח – במקבץ משמעויות – לעוף, לפרוש עלי-כתר תובנה ואברי כתר-ידע-פריון, לפרוח כצמח (וכל חי) באביב, לאחר החורף.
ומכאן – מבימוי מכוון ו'תפור' – גם צמד המילים הצרוב אביב העמים
השם 'אביב' מופיע יותר מכל שם אחר בשמות ריכוזי-משכן (שכונות-מגורים) בישראל: תל-אביב, רמת אביב, נווה-אביבים, מעוז אביב, מגדלי אביב וכו'
החיטה – אביב – הוא מבנה רב-זרעים-גיאומטרי (ברוא/מהונדס) שצורת אבריו וסידורם משקף את העיקרון המבני של כנפי הבריאה וכנפי מלאכים ושרפים.
חיטה – אביב – יסוד לחם (ומצה!). ביהדות, גם בברית החדשה ובנצרות, לחם הוא סמל יסוד (וסימן-נס-טכס) לברכה ולהשגחת-אל, לשפע ושבע ולאיחוד אדם עם הבורא (לחם הקודש). מבשר הגאולה הוא אדם אשר משמו יוצרים לחם, אדם אשר לחם בשדות קרב, וגם לחם (ועוד יילחם, עם הכלל) למשפט – מצב צדק וגאולה. מבשר הגאולה – בהיפוך אותיות – גם חלם (כאיש חזון) וגם – צמח/נוצר/עוצב כ מלח הארץ.
והיכן מוצג שם משפחתי? כמעט שלא נדרשתי לפתוח את הספר: בנבואת יסוד לגאולה במורשת היהודית – 'בן יקיר' מפי האל והנביא (ירמיהו), מתייחס א. לאדם (בן-יעקב-ישראל) ו ב. לשבט בישראל – ו ג. לכל עם ישראל – כאשר ההתייחסות ייחודית ביותר – כבן-יקיר לאל ובבת-עינו, מושא 'קשר מעי' הקיים אך ורק בין הורה לצאצא:
"הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד, עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ… " (ירמיהו לא, יט)
(כמה חברים נהגו ונוהגים לפנות אלי כך, לדוגמא: "הבן-יקיר לי, מה נשמע?")
'בן-יקיר' – Dearborn באנגלית – הוא שם (נוסף) לישוע 'בן האל', בן יוסף ומבשר ראשון לתבנית הגאולה. אחי הבכור.
היכן בציון, עפ"י התסריט המבויים, גר ופעל – ויפעל – הגבר / צמח / עבד / שליח / מבשר 'אביב'? בעציון-גבר. מדוע תכנן כך הבורא את המחזה? כדי לבסס השגחה ומציאות מבויימת:
בנקודת השיא בסיפור, בבוא הגאולה, גבר אחד יגבר / יגבה / ינחת על ציון באמצעות עין (הידע) והוא בא מעציון-גבר.
בשם האתר 'עציון גבר' קיימים (נשתלו ע"י הבורא ויתגלו ע"י הכלל) היסודות החסרים בציון: א. עין (הסוד, היסוד והידע), ב. גבר (מבשר שבואו מיוחל). עציון גבר = גבר+ע+ציון = גאולה. אות ונס לכלל.
במחזור אירועים קודם ובימי-קדם, שלמה המלך, בונה כלי הקיבול (היכל קובייתי) בירושלים, השלים ובנה ספינות (כלי-קיבול קמורי-דופן) בעציון-גבר, ים-סוף. מבשר הגאולה יאחד וישלים את פועלי שלמה, בבנותו בעציון גבר היכל ראשון, הכשיר גם כספינה, כשיר למצב קובייה-או-תיבה, קעור או-או קמור, כדורי-או-אליפטי, כשיר לתנועה גלית ולסחרור, לתשובה (ייצור-רוח ומענה לחידות שלמה והאדם). היכל המבשר יבקע את ים-סוף ויוטס, יבוא במעוף, לירושלים.
בבוא הגאולה מתברר כי לאתר עציון גבר, מקום בניית חפץ הגאולה (היכל וספינה) תהא כל עיין צופיה ורק אז תופנה לציון ירושלים.
בעציון-גבר, בים-סוף, גבר אחד ועם אחד יבנו את ההיכל הראשון הסופי שיבקע את ים-סוף בשנית בהגיחו לפני הים, יוטס וינחת על ירושלים משמים. מעשה מרכבה יציר אדם שהשכיל ועם שהשכיל – יסיים את הפרק הארצי בחיי האדם. לאחר מכן האדם יבנה אין ספור היכלים בכל גודל ולכל מטרה, לפי אותו ידע – אותה שיטה.
מאה שנה (בדיוק) לפני תגליתי, השם 'אביב' נשתל (בהשגחת-אל ובאמצעות יהודים בעלי-חזון) בשם הכרך העברי הראשון והיחיד בציון החדשה – כנס מקדים ואות לגאולה שם מבשרה.
וראה עד כמה מקודדת תבנית העברית: לא בלבד שהעיר העברית הראשונה (לאחר שיבת ציון) קרויה בשם מבשר הגאולה, אלא שהפועל העיר – עורר משינה – משקף את אחד מתפיקידיו העיקריים של המבשר – המעיר.
בשירה העברית 'אביב' מופיע בהקשרי גאולה / אהבה / שלום / חזון-לאומי / עתיד טוב יותר / לבלוב ופריחה / תקווה / מלאכים(!), כנפיים – יותר מכל מילה אחרת.
ובניסוח משלים: המילה השגורה בשיר העברי – ובשיח העברי – וגם בכתובות מגורי ישראל – היא כשם הגבר מבשר הגאולה.
מסקנות הכרחיות התגבשו:
א. אנו, כל בני האנוש, חווים מציאות מבוימת וחינוכית.
ב. כאדם חושב, הגיוני, מכוון וכשיר – אין בפני ברירה ודרך אחרת, אלא לקבל – ולהעביר וליישם – כלומר לבצע – תפקיד, תגלית ומציאות מדעית ברורה, משימה ברורה.
ג. תפקידי לייצר את מרכבת האיחוד – המפגש. העובדה שמעולם לא שמעתי או ראיתי מלאך בורא-כל אלא השכלתי להבינם – את שיטתם ושיטת בוראם וכוונתם (חכמתם) – עובדה זו משרתת תכלית-תכנית שעיקריה צורך וחובה בפעולה – שלי ושל הכלל – על בסיס תובנה ותבונה, ידיעה ויצירה, מדע, מורשת רוח-אדם-תורה ואל. המרכבה היא המכלול.
ד. העתיד הקרוב (שלא נגלה לי לפרטיו) בוודאי אינו ניתן לחיוי כ'פשוט' – אך "יהיה טוב". מדוע? מקור הבריאה ותכליתה – מהיבט האל – אהבה, חיבור בין אב-בורא לצאצאיו. קשר כזה מוכר לנו כבר, הלא כן? הסביר כי התסריטאי-במאי-מפיק של הסרט הזה, אב בורא-כל, יכשיל צאצא נבחר בתפקיד למענו יצרו – כאשר בתסריט-עדות שנמסר לנבחר ולכל בני הבורא ושחקני הסרט – כתוב שיצליח(ו)?
ה. הידע, הקוד והמציאות שחשפתי יוצרים מכלול אחד המבסס (ללא עוררין) כשר מעבר, מצוות כשר לפסח – לי ולכלל – מאמונה (או העדרה) לידיעה, ומידיעה – לביצוע.
ו. במצב מבויים 'אבסולוטית' כמפורט, איחוד האדם – האנושות – עם האל הבורא הוא וודאי.
תגיות: עדכונים ומאמרים, הספר:מבשר גאולה, המרכבה:סוד התנ'ך, עצומה