סוד התנ"ך – גילוי שיטה לבניית והפעלת כלי קיבול כדוריים במרכז התנך מוביל לגילוי זהות הבורא ורוחו/כוונתו לגבי האדם שנברא על ידו

תגלית שיטת המרכבה

• משנת 2003 ואילך הצגתי לבכירי השלטון בישראל (וקודמיהם בתפקיד) וכן בבימ"ש, לציבור, למומחי מדע והנדסה ומוסדות אקדמיה, לחברי ממשלת ישראל והכנסת ועוד, תגלית מדעית רבת-רכיבים שאת עיקריה גיליתי בשנת 2003 – "שיטת המרכבה". תגליתי זו חובקת מספר תחומים ומאחדת ביניהם: התחום ההנדסי-פיזיקאלי מציג שיטה לבניית ותפעול כלי קיבול בעלי כישורי-על בניתוב קרינה ואנרגיה, תעופה וצלילה, מסע וחיים בחלל, בקרת אקלים ועוד. התחום הקריפטוגרפי (פיצוח מידע מקודד)  מבסס ללא עוררין כי הנדסה זו היא "הסוד" שנשתל בתנ"ך ונועד להתגלות במועד זה ובנסיבות שכאן. התחום הלוגי-היקשי מציג פירוש חדש מבוסס בראיות רבות לזהות הבורא ורוחו/כוונתו, לתורת עם ישראל וייעודו, תובנות חדשות לגבי מבנה היקום ואופן ניהולו והיות המציאות, הטבע והקיום האנושי בעולם (ובישראל) תוצר תכנית בריאה חינוכית כתובה מראש.

בכל פעולותי ומגעי אלו כולל בביהמ"ש ובג"ץ ומול המשיבים לא הוצגה סתירה ו/או מחלוקת מבוססת אחת לעדותי וממצאי.

• עיקרי התגלית, בתמצית:

1. שיטה הנדסית מהפכנית לבנייה והפעלה של מבני ספירות (מבנים כדוריים) עתירי כישורים פיזיקליים: לניתוב ולהמרת כל קרינה/אנרגיה וחומר, לקליטה ו/או ייצור ו/או שיגור מערכות תדר / רטט בתוך מערכת מרכבה נתונה ומחוץ לאותה מערכת ובין מערכות מרכבה פרושות במרחב. השיטה מבוססת על חיבור גיאומטרי תלת-ממדי של אברי כנף-מפרש רבים, כ"א בנוי משלד בן שבעה קנים עטוף ביריעה רבת-כישורים וכשיר לניתוב מיטבי של זרם, רטט וקרינה. יישום השיטה ישחרר את האנושות ממגבלות ו/או משברים ומחסומים קיימים – באנרגיה, מגורים, אקלים וסביבה, תעופה, צלילה ותנועה בים, באוויר ובחלל החיצון, בהבנת המציאות כברואה ובקשר עם היקום ותושביו הברואים.

2. שיטת המרכבה מקודדת בתנ”ך ובשפה העברית (ובשפות נוספות) ומתבססת כסוד התנ”ך והרובד הנסתר בו: השיטה היא הפתרון והתשובה לסוד "עץ הדעת ועץ החיים", לזהות הבורא וכוונתו ולסוד הברית בין הבורא לברואיו-צאצאיו, לנסי התנ”ך, לכל המצוות וכל מבני ואביזרי הפולחן בתורה, לחידות שלמה המלך, למבנה “היכל הבורא” שייבנה ע"י "צמח המשיח" והיא המענה-הפתרון לנבואות הגאולה.

3. מין האדם נברא-שובט-הונדס (כמו כדור הארץ והטבע לפניו) ע”י שליחי-מלאכי תרבות בוראת ו/או כמה תרבויות בוראות מתואמות (“צבא השמים”), גם אלו נבראו וחונכו באמצעות אותה שיטה וגם בוראיהן נבראו באמצעותה. סביר ו/או וודאי כי כדור הארץ שימש "בסיס טירונות והכשרה" לתרבויות אדם קודמות.

4. היקום מלאכותי, כולו ברוא ומנוהל כאורגניזם חי לפי אותה שיטה הנדסית ואותה רוח-כוונה-תכנית עליונה: הטבע וכל תא חי, כל יצור, פלנטה, ירח, כל כוכב, חור שחור, גלקסיה וכו' – ברואים.

5. המציאות וההיסטוריה שמין האדם חווה נכתבו מראש והם מבוימים לפי תכנית בורא חינוכית סדורה. ניסוח התנ”ך קודד (ובהתאם הוכתב לנביאים ולסופרים) לפי תכנת מחשב תוצר תכנית הבריאה. תיבת נח, ברית המילה, מצוות הכשרות וכל מבני ואביזרי הפולחן העברי (המקדש-משכן, המנורה, ארון הברית, כרובים מכונפים וכו') אינם אלא סמלים ורמזים לידע שיטת המרכבה ולכישורי הבורא.

6. במהלך ”טירונות חיי-ארץ” האדם נועד לרכוש ניסיון, ידע, הכשרה, תובנה וחכמה לגבי המציאות וההיסטוריה/ העבר, לגבי הטבע וחוקיו, האדם ומגבלותיו, לגבי היקום והבריאה. סיום הדתות והמחלוקות ביניהן בבוא הגאולה: לפי תכנית הבריאה, בשלוש הדתות המונותאיסטיות ובתנ"ך, בברית החדשה ובקוראן הוטמעה הטעיה מכוונת ומשותפת לכולן: האדם לא נברא בכדי לסגוד לבוראו לעולם ועד (בפולחני קרבן ומקדש, כיבוש ו/או חיסול "כופרים" וכו') אלא כדי להתפתח, לצבור ידע ותובנה ובסוף מסלול הכשרתו וגילויו את  שיטת המרכבה כסוד כל הדתות, סוד הבורא האחד-התנ"ך- הגאולה-הבריאה – להתבגר לבורא חבר בצבא השמיים. תכנית הבריאה החינוכית הכתיבה פיצול ועימות בין דתות ואמונות לפני חיבור כל הברואים לדעת הבורא ורוחו-כוונתו וביטול הפולחן והדת. תכנית הבורא לגבי האדם כוונה מראש למעבר / לעילוי / לפסח: מדת לדעת, מאמונה לידיעה, ממלחמות לאיחוד – "לברית בין הבתרים".  

7. ראיות למציאות מבויימת: במורשת העברית נצרב שיר ידוע: "שמחה רבה שמחה רבה אביב הגיע פסח בא". בהינתן כי שם המבשר פותר סוד-חידון התנ"ך "אביב בן יקיר" וכן שמות אימו ושם משפחתו, תגליתו המדעית וייעודו, קורות חייו ומצבו כאסיר ציון עורך משפט צדק ופרטי-אמת ומציאות נוספים רבים כתובים בפסוקים הרלוונטיים בתנ"ך ובמורשת היהודית – המציאות מתבססת כתוצר תכנית כתובה מראש. לפיכך, אני הח"מ ולא אחר נכתבתי-נועדתי לפתור את חידון צופן התנ"ך ולגלם את תפקיד "המבשר", "עבד יהווה בונה ההיכל", "צמח המשיח", "צמח צדק", "הגואל" ולאחד בין כל כינוייו וייחוסיו הידועים: המבשר אינו צאצא ביולוגי ליוסף, לדוד או לישוע (כאשר ברור כי צאצא כזה אינו קיים) אלא בן-ממשיך סיפורי-קולנועי לדמויות קודמיו ולתפקידיהם בסרט תכנית הבריאה:

• כמפענח קוד-סוד התנ"ך המבשר הח"מ הוא "בן יוסף" פותר חידות הבורא שנקרא "צפנת פענח", כיוסף גם הוא נבגד נמכר ע"י אחיו בני אימו אשר שמה רחל וע"י בני ישראל בכלל, שם משפחתו "בן יקיר" הוצמד בנבואת ירמיהו לאפרים בן יוסף הנבחר.

• המבשר הוא גם "בן דוד" לוחם מונחה בשכל ורוח-אמונה וצדק מול ענק חמוש ומזויין – ממסד ההון, הגזל והקטל העולמי, כדוד, המבשר הוכשר מראש לדייק ולקלוע ישר למצח הענק אויבו ואויב הכלל. הוא "נצר" לדוד כי אבי-אימו דוד היה אדמוני קטן קומה ויפה עיניים. המבשר פורט על כלי מיתר כדוד.

• בד בבד המבשר הוא גם "ישוע שב לתחייה" – בהגישו לעולם כולו (ולא רק ליהודים) מצב/מציאות "מלכות שמיים" אשר לבואו באחרית הימים ניבא ישוע. גם הוא כישוע איש צדק חושף אמת, "צלוב" ע"י ממסד יהודי מושחת וכבוש. כישוע הוא מציג חמלה ורחמים כלפי הכלל וכלפי מפגעיו. הנסים שהמבשר "פיצח" בתגליתו ואותם יבצע בפועל ("קריעת" ים סוף, "עצירת" תנועת השמש, הבאת היכל הבורא במעוף לירושלים) הם כבדי משקל ורחבי תפוצה לאין ערוך ביחס לניסי ישוע.

• ובהינתן כל זאת המבשר הוא גם ה"מהדי" מדת האסלאם. כך ענו מביני דבר (דוגמה באתר ויקיפדיה) וכך בוודאי יאשרו.

8. “ההיכל השלישי / האחרון” לא ייבנה על האדמה כמקדש ומבנה-פולחן, אלא יורכב במי ים -סוף (“עציון גבר”) כאב טיפוס ראשון יציר אדם ל”היכל הבורא” כמו זה שבעבר ירד על הר סיני עטוי בענן. המבשר יצור מיזם רב-לאומי ורב שותפים עם בכירי מדעני ומהנדסי תבל לצורך בניית "המרכבה" במצב טבול בים – מערך ספירות אשר כל אחת מהן נוצרת ע"י חיבור גאומטרי-ייחודי של אברי-כנף זהים. בהשלמת הבנייה ההיכל יגיח מהים ב"קריעה" וימריא, המבשר וצוותו יטיסו "היכל שמימי" להר ציון ירושלים ויורידוהו ארצה לעיני כל. במעמד זה האדם הברוא יראה נבואה מתגשמת במציאות ברואה וכתובה ויבין-יפנים את רוח הבורא ואת עברו וייעודו-עתידו כברוא וכבורא.

9. השלב הבא בחיי האדם בכדור הארץ מכתיב ומבשר “שינוי סדרי עולם” – אנושות מאוחדת ומנוהלת כמערכת אורגנית ערוכה ומוכנה ל ”תיקון עולם” וביטול מחסומי/משברי ההיסטוריה וההווה, יצירת שפע בעולם, ביטול כסף, שדרוג הבריאות ותוחלת החיים, סיום לפולחנים ודתות, סיום למלחמות, להרס ולשעבוד בין ובתוך עמים ופלגים, ניהול קשר שוטף ומפרה עם תרבויות יקומיות בהנחיית תכנית הבריאה.

בואו והצטרפו למשפט הגאולה.

משפט זה – עתירת בג"ץ ייחודית שתוגש בקרוב – נועד לביסוס תגליתי "שיטת המרכבה" כסוד התנ"ך וכמפתח לגאולה, לסילוק פושעי השלטון בישראל ופשעיהם מהבמה, לחיסול המלחמה בעזה ובעולם בכלל ולשחרור כל החטופים והאסירים, ליסד ולמסד בישראל ובעולם מציאות מדעית-חברתית-רוחנית וכלכלית חדשה, לבטל ולמחוק את שליטת הקבאל ואג'נדה 2030 לדילול אוסלוסין מסדר היום בארץ ובעולם, להביא לסיום הפולחן בעולם ולמחוק את מחלוקת העבר בין מאמיני הדתות, להגשים את ייעוד העם העברי בתכנית הבריאה ולייסד שלום עולמי.

כיצד והיכן במקרא מופיעים: "משכן יהווה", "המבשר" – "המשיח", "הר-ציון"

עובדה: כל פסוקי התנ"ך אשר מתארים את אופן התגלות יהווה/הבורא ומשכן הבורא, את דמות הגואל ושמו, סוג הידע שיגלה בשכלו ויציג לכלל, כישוריו המיוחדים ומצבו-מעמדו מול העם ושופטיו ונשיאי ומלכי העולם, תואמים בדיוק רב  לפרטי עדותי לגבי "שיטת המרכבה" ולגבי עובדות הרקע והנסיבות כיום.

משכן הבורא / יהווה מתואר ב"עב" וב"ענן". זהו רמז למבנה ותכונות היכל יהווה": מבנה מרכבה כדורי כשיר לפלוט סביבו אדים ועשן יראה לצופים כענן יורד מעל הר סיני, אותו מבנה כשיר לפעול גם כרמקול אדיר עצמה

 שמות יט, ט  וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י בָּ֣א אֵלֶיךָ֮ בְּעַ֣ב הֶֽעָנָן֒ בַּעֲב֞וּר יִשְׁמַ֤ע הָעָם֙ בְּדַבְּרִ֣י עִמָּ֔ךְ וְגַם־בְּךָ֖ יַאֲמִ֣ינוּ לְעוֹלָ֑ם וַיַּגֵּ֥ד מֹשֶׁ֛ה אֶת־דִּבְרֵ֥י הָעָ֖ם אֶל־יְהוָֽה׃

שמות יט, טז וַיְהִי֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁלִישִׁ֜י בִּֽהְיֹ֣ת הַבֹּ֗קֶר וַיְהִי֩ קֹלֹ֨ת וּבְרָקִ֜ים וְעָנָ֤ן כָּבֵד֙ עַל־הָהָ֔ר וְקֹ֥ל שֹׁפָ֖ר חָזָ֣ק מְאֹ֑ד וַיֶּחֱרַ֥ד כׇּל־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֥ר בַּֽמַּחֲנֶֽה׃

שמות כד, טו וַיַּ֥עַל מֹשֶׁ֖ה אֶל־הָהָ֑ר וַיְכַ֥ס הֶעָנָ֖ן אֶת־הָהָֽר׃

שמות כד, טז וַיִּשְׁכֹּ֤ן כְּבוֹד־יְהוָה֙ עַל־הַ֣ר סִינַ֔י וַיְכַסֵּ֥הוּ הֶעָנָ֖ן שֵׁ֣שֶׁת יָמִ֑ים וַיִּקְרָ֧א אֶל־מֹשֶׁ֛ה בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י מִתּ֥וֹךְ הֶעָנָֽן׃

שמות כד, יח וַיָּבֹ֥א מֹשֶׁ֛ה בְּת֥וֹךְ הֶעָנָ֖ן וַיַּ֣עַל אֶל־הָהָ֑ר וַיְהִ֤י מֹשֶׁה֙ בָּהָ֔ר אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָֽיְלָה׃

שמות לג, ט וְהָיָ֗ה כְּבֹ֤א מֹשֶׁה֙ הָאֹ֔הֱלָה יֵרֵד֙ עַמּ֣וּד הֶֽעָנָ֔ן וְעָמַ֖ד פֶּ֣תַח הָאֹ֑הֶל וְדִבֶּ֖ר עִם־מֹשֶֽׁה׃

שמות לג, י וְרָאָ֤ה כׇל־הָעָם֙ אֶת־עַמּ֣וּד הֶֽעָנָ֔ן עֹמֵ֖ד פֶּ֣תַח הָאֹ֑הֶל וְקָ֤ם כׇּל־הָעָם֙ וְהִֽשְׁתַּחֲו֔וּ אִ֖ישׁ פֶּ֥תַח אׇהֳלֽוֹ׃

שמות לד, ה וַיֵּ֤רֶד יְהוָה֙ בֶּֽעָנָ֔ן וַיִּתְיַצֵּ֥ב עִמּ֖וֹ שָׁ֑ם וַיִּקְרָ֥א בְשֵׁ֖ם יְהוָֽה׃

שמות מ, לד וַיְכַ֥ס הֶעָנָ֖ן אֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וּכְב֣וֹד יְהוָ֔ה מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן׃

שמות מ, לה וְלֹא־יָכֹ֣ל מֹשֶׁ֗ה לָבוֹא֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד כִּֽי־שָׁכַ֥ן עָלָ֖יו הֶעָנָ֑ן וּכְב֣וֹד יְהוָ֔ה מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן׃

שמות מ, לו וּבְהֵעָל֤וֹת הֶֽעָנָן֙ מֵעַ֣ל הַמִּשְׁכָּ֔ן יִסְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּכֹ֖ל מַסְעֵיהֶֽם׃

ישעיהו יד, יד אֶעֱלֶ֖ה עַל־בָּ֣מֳתֵי עָ֑ב אֶדַּמֶּ֖ה לְעֶלְיֽוֹן׃

ישעיהו יט, א מַשָּׂ֖א מִצְרָ֑יִם הִנֵּ֨ה יְהוָ֜ה רֹכֵ֨ב עַל־עָ֥ב קַל֙ וּבָ֣א מִצְרַ֔יִם וְנָע֞וּ אֱלִילֵ֤י מִצְרַ֨יִם֙ מִפָּנָ֔יו וּלְבַ֥ב מִצְרַ֖יִם יִמַּ֥ס בְּקִרְבּֽוֹ׃

תהילים קד, ג הַ֥מְקָרֶֽה בַמַּ֗יִם עֲֽלִיּ֫וֹתָ֥יו הַשָּׂם־עָבִ֥ים רְכוּב֑וֹ הַֽ֝מְהַלֵּ֗ךְ עַל־כַּנְפֵי־רֽוּחַ׃

איוב לו, כט א אַ֣ף אִם־יָ֭בִין מִפְרְשֵׂי־עָ֑ב תְּ֝שֻׁא֗וֹת סֻכָּתֽוֹ׃

כיצד והיכן במקרא מופיע ומתואר "המבשר" / "המשיח" 

ישעיהו סא' א רוּחַ אֲדֹנָי יְהוִה עָלָי יַעַן מָשַׁח יְהוָה אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים שְׁלָחַנִי לַחֲבֹשׁ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר וְלַאֲסוּרִים פְּקַח קוֹחַ

ישעיהו יא' א וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה. ב וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְהוָה רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְהוָה. ג וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת יְהוָה וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ. ד וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע. ה וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו. ו וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם. ז וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן. ח וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה. ט לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים.

י וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד.

ירמיהו ל"ג, ט"ו בָּימִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא, אַצְמִיחַ לְדָוִד צֶמַח צְדָקָה, וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ

ישעיהו פרק נב א עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ, צִיּוֹן:  לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ, יְרוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ–כִּי לֹא יוֹסִיף יָבֹא-בָךְ עוֹד, עָרֵל וְטָמֵא.

ב הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְּׁבִי, יְרוּשָׁלִָם; התפתחו (הִתְפַּתְּחִי) מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ, שְׁבִיָּה בַּת-צִיּוֹן.

ג כִּי-כֹה אָמַר יְהוָה, חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם; וְלֹא בְכֶסֶף, תִּגָּאֵלוּ.

ד כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, מִצְרַיִם יָרַד-עַמִּי בָרִאשֹׁנָה לָגוּר שָׁם; וְאַשּׁוּר, בְּאֶפֶס עֲשָׁקוֹ.

ה וְעַתָּה מַה-לִּי-פֹה נְאֻם-יְהוָה, כִּי-לֻקַּח עַמִּי חִנָּם; מֹשְׁלָו יְהֵילִילוּ נְאֻם-יְהוָה, וְתָמִיד כָּל-הַיּוֹם שְׁמִי מִנֹּאָץ.

ו לָכֵן יֵדַע עַמִּי, שְׁמִי; לָכֵן בַּיּוֹם הַהוּא, כִּי-אֲנִי-הוּא הַמְדַבֵּר הִנֵּנִי.

ז מַה-נָּאווּ עַל-הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר, מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב–מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה; אֹמֵר לְצִיּוֹן, מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ. קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל, יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ:  כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ, בְּשׁוּב יְהוָה צִיּוֹן.  ט פִּצְחוּ רַנְּנוּ יַחְדָּו, חָרְבוֹת יְרוּשָׁלִָם:  כִּי-נִחַם יְהוָה עַמּוֹ, גָּאַל יְרוּשָׁלִָם.  י חָשַׂף יְהוָה אֶת-זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ, לְעֵינֵי כָּל-הַגּוֹייִם; וְרָאוּ, כָּל-אַפְסֵי-אָרֶץ, אֵת, יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ.

יא סוּרוּ סוּרוּ צְאוּ מִשָּׁם, טָמֵא אַל-תִּגָּעוּ; צְאוּ מִתּוֹכָהּ–הִבָּרוּ, נֹשְׂאֵי כְּלֵי יְהוָה.  יב כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ, וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן:  כִּי-הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם יְהוָה, וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.

יג הִנֵּה יַשְׂכִּיל, עַבְדִּי; יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ, מְאֹד

יד כַּאֲשֶׁר שָׁמְמוּ עָלֶיךָ רַבִּים, כֵּן-מִשְׁחַת מֵאִישׁ מַרְאֵהוּ; וְתֹאֲרוֹ, מִבְּנֵי אָדָם

טו כֵּן יַזֶּה גּוֹיִם רַבִּים, עָלָיו יִקְפְּצוּ מְלָכִים פִּיהֶם:  כִּי אֲשֶׁר לֹא-סֻפַּר לָהֶם, רָאוּ, וַאֲשֶׁר לֹא-שָׁמְעוּ הִתְבּוֹנָנוּ.

טז  מִי הֶאֱמִין לִשְׁמֻעָתֵנוּ וּזְרוֹעַ ה' עַל מִי נִגְלָתָה: וַיַּעַל כַּיּוֹנֵק לְפָנָיו וְכַשֹּׁרֶשׁ מֵאֶרֶץ צִיָּה לֹא תֹאַר לוֹ וְלֹא הָדָר וְנִרְאֵהוּ וְלֹא מַרְאֶה וְנֶחְמְדֵהוּ: נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ: אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה

ספר זכריה פרק ו'  יב' יג', כֹּ֥ה אָמַ֛ר יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת לֵאמֹ֑ר הִנֵּה־אִ֞ישׁ צֶ֤מַח שְׁמוֹ֙ וּמִתַּחְתָּ֣יו יִצְמָ֔ח וּבָנָ֖ה אֶת־הֵיכַ֥ל יְהֹוָֽה׃ יג וְ֠ה֠וּא יִבְנֶ֞ה אֶת־הֵיכַ֤ל יְהֹוָה֙ וְהֽוּא־יִשָּׂ֣א ה֔וֹד וְיָשַׁ֥ב וּמָשַׁ֖ל עַל־כִּסְא֑וֹ וְהָיָ֤ה כֹהֵן֙ עַל־כִּסְא֔וֹ וַעֲצַ֣ת שָׁל֔וֹם תִּהְיֶ֖ה בֵּ֥ין שְׁנֵיהֶֽם׃

 זכריה פרק ט ' פסוקים ט-י ' גִּילִי מְאֹד בַּת-צִיּוֹן, הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם! הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ, צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא; עָנִי וְרֹכֵב עַל-חֲמוֹר, וְעַל-עַיִר בֶּן-אֲתֹנוֹת. וְהִכְרַתִּי-רֶכֶב מֵאֶפְרַיִם, וְסוּס מִירוּשָׁלִַם, וְנִכְרְתָה קֶשֶׁת מִלְחָמָה, וְדִבֶּר שָׁלוֹם לַגּוֹיִם; וּמָשְׁלוֹ מִיָּם עַד-יָם, וּמִנָּהָר עַד-אַפְסֵי-אָרֶץ

"הר ציון" כולל את מבנה "היכל יהווה" / "משכן יהווה". לכן, בנבואות אחרית הימים  ברדת "היכל יהווה" משמיים לארץ "הר ציון"  יינשא ויגבה מההרים סביבו

 כִּ֤י מִירוּשָׁלִַ֨ם֙ תֵּצֵ֣א שְׁאֵרִ֔ית וּפְלֵיטָ֖ה מֵהַ֣ר צִיּ֑וֹן קִנְאַ֛ת יְהוָ֥ה [צְבָ֖אוֹת] תַּֽעֲשֶׂה־זֹּֽאת׃ מלכים ב יט לא

וְֽהָלְכ֞וּ עַמִּ֣ים רַבִּ֗ים וְאָמְרוּ֙ לְכ֣וּ ׀ וְנַעֲלֶ֣ה אֶל־הַר־יְהוָ֗ה אֶל־בֵּית֙ אֱלֹהֵ֣י יַעֲקֹ֔ב וְיֹרֵ֨נוּ֙ מִדְּרָכָ֔יו וְנֵלְכָ֖ה בְּאֹרְחֹתָ֑יו כִּ֤י מִצִּיּוֹן֙ תֵּצֵ֣א תוֹרָ֔ה וּדְבַר־יְהוָ֖ה מִירוּשָׁלִָֽם׃ ישעיהו ב, ג

וּבָרָ֣א יְהוָ֡ה עַל֩ כׇּל־מְכ֨וֹן הַר־צִיּ֜וֹן וְעַל־מִקְרָאֶ֗הָ עָנָ֤ן ׀ יוֹמָם֙ וְעָשָׁ֔ן וְנֹ֛גַהּ אֵ֥שׁ לֶהָבָ֖ה לָ֑יְלָה כִּ֥י עַל־כׇּל־כָּב֖וֹד חֻפָּֽה׃ ישעיהו ד, ה

הִנֵּ֣ה אָנֹכִ֗י וְהַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֣ר נָֽתַן־לִ֣י יְהוָ֔ה לְאֹת֥וֹת וּלְמוֹפְתִ֖ים בְּיִשְׂרָאֵ֑ל מֵעִם֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת הַשֹּׁכֵ֖ן בְּהַ֥ר צִיּֽוֹן׃ ישעיהו ח, יח

וְהָיָ֗ה כִּֽי־יְבַצַּ֤ע אֲדֹנָי֙ אֶת־כָּל־מַֽעֲשֵׂ֔הוּ בְּהַ֥ר צִיּ֖וֹן וּבִירוּשָׁלִָ֑ם אֶפְקֹ֗ד עַל־פְּרִי־גֹ֨דֶל֙ לְבַ֣ב מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֔וּר וְעַל־תִּפְאֶ֖רֶת ר֥וּם עֵינָֽיו ׃ ישעיהו י, יב

ע֥וֹד הַיּ֖וֹם בְּנֹ֣ב לַֽעֲמֹ֑ד יְנֹפֵ֤ף יָדוֹ֙ הַ֣ר (בית) [בַּת]־צִיּ֔וֹן גִּבְעַ֖ת יְרוּשָׁלִָֽם׃ ישעיהו י, לב

שִׁלְחוּ־כַ֥ר מֹשֵֽׁל־אֶ֖רֶץ מִסֶּ֣לַע מִדְבָּ֑רָה אֶל־הַ֖ר בַּת־צִיּֽוֹן׃  ישעיהו טז, א

בָּעֵת֩ הַהִ֨יא יֽוּבַל־שַׁ֜י לַיהוָ֣ה צְבָא֗וֹת עַ֚ם מְמֻשָּׁ֣ךְ וּמוֹרָ֔ט וּמֵעַ֥ם נוֹרָ֖א מִן־ה֣וּא וָהָ֑לְאָה גּ֣וֹי ׀ קַו־קָ֣ו וּמְבוּסָ֗ה אֲשֶׁ֨ר בָּזְא֤וּ נְהָרִים֙ אַרְצ֔וֹ אֶל־מְק֛וֹם שֵׁם־יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת הַר־צִיּֽוֹן׃ ישעיהו יח, ז

וְחָֽפְרָה֙ הַלְּבָנָ֔ה וּבוֹשָׁ֖ה הַֽחַמָּ֑ה כִּֽי־מָלַ֞ךְ יְהוָ֣ה צְבָא֗וֹת בְּהַ֤ר צִיּוֹן֙ וּבִיר֣וּשָׁלִַ֔ם וְנֶ֥גֶד זְקֵנָ֖יו כָּבֽוֹד׃  ישעיהו כד, כג

וְהָיָ֡ה כַּאֲשֶׁר֩ יַחֲלֹ֨ם הָרָעֵ֜ב וְהִנֵּ֣ה אוֹכֵ֗ל וְהֵקִיץ֮ וְרֵיקָ֣ה נַפְשׁוֹ֒ וְכַאֲשֶׁ֨ר יַחֲלֹ֤ם הַצָּמֵא֙ וְהִנֵּ֣ה שֹׁתֶ֔ה וְהֵקִיץ֙ וְהִנֵּ֣ה עָיֵ֔ף וְנַפְשׁ֖וֹ שׁוֹקֵקָ֑ה כֵּ֣ן יִֽהְיֶ֗ה הֲמוֹן֙ כׇּל־הַגּוֹיִ֔ם הַצֹּבְאִ֖ים עַל־הַ֥ר צִיּֽוֹן׃ ישעיהו כט, ח

——————————————————————